כביש 431, שנחנך בשנת 2009, פולח את מישור החוף בין העיר מודיעין במזרח לבין ראשון לציון והים במערב. זהו כביש מודרני, שלאורכו כ-70 מחלפים, אשר משמש כעורק תנועה חשוב, ולרוב גם יעיל.

בשונה מצירי תנועה אחרים בארץ, רוב הכביש לא נסלל כהרחבה של כביש קיים אלא על שטחים חקלאיים שהיו זרים לרוב הנהגים והנוסעים שחולפים עליו כיום. בין השאר, 431 קטע את השטחים שבין המושבה הוותיקה באר יעקב לבין קיבוץ נצר סרני, וכל מי שנוסע עליו ממזרח למערב לא יכול לפספס מבנה גדול ורב רושם שניצב על ראש גבעה גבוהה משמאל לכביש.

מרחוק, ודאי בנסיעה מהירה, ניכר שמדובר במבנה עתיק, ואף נראה כאילו שהוא זוכה לכבוד שמגיע לו בזכות גילו. אלא ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם", והשבוע נמשכנו לבקר במקום שזקוק לתמיכה דחופה של הציבור ושל רשויות השימור במדינת ישראל.

ממש במקום שנחתך כיום על-ידי כביש 431 חכר לפני 128 שנים, בתקופת השלטון העותמני, כומר לותרני גרמני בשם יוהאן לודוויג שנלר 10,000 דונמים של אדמה מן הטורקים. שנלר ידוע יותר בישראל בזכות "מחנה שנלר" שבירושלים, מקום שבו הקים המיסיונר הגרמני בשנת 1861 בית יתומים כדי לשכן בו ילדים שהוריהם נטבחו בלבנון על ידי מוסלמים ודרוזים במרד של שנת 1860.

"בית היתומים הסורי" של שנלר נוסד בעידוד ממשלת גרמניה על אדמות במערב ירושלים שנרכשו מערביי ליפתא, והסיבה המקורית להקמתו לא מנעה ממייסדיו וממשיכי דרכו לחבור דווקא לאוכלוסיה הערבית.

28 שנים לאחר הקמת בית היתומים של שנלר בירושלים הוא חכר, כאמור, את האדמות שעליהן יושבים כיום באר יעקב ונצר סרני, ושש שנים לאחר מכן יזם את חפירתה של באר במקום, אשר הפיקה מים רבים. שנלר ואנשיו איפשרו לאריסים ערבים להתיישב בסמוך לבאר בבתים שרובם נבנו מבוץ וקש, מקום שנקרא 'ביר סלים', ושש שנים לאחר מכן (1906) מכר כ-2,000 דונם מתוך השטח החכור לחברת 'גאולה', בהנהגת מאיר דיזינגוף, אשר יזמה את הקמת המושבה באר יעקב.

החווה החקלאית, שבמרכזה בית ספר חקלאי, הוקמה בשנת 1897 ונוהלה על ידי איש הדת (דיאקון) הגרמני מתאוס שפון, ולכן נקראה 'חוות שפון'. בשנת 1912 הוקמו במקום מבני האבן שקיימים שם עד היום, ושנתיים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה שבמהלכה הצטרפו העותמנים לאוסטרים ולגרמנים.

העותמנים מיקמו בחוות שפון את המפקדה האזורית של צבאם, ולאחר שהאזור נכבש בידי הבריטים, בשנת 1917, מוקמה שם מפקדתו של הגנרל אלנבי, שניהל מכאן את המשך הקרבות כנגד הטורקים עד לסוף המלחמה והכנעת העותמנים.

על גבי המבנים המקוריים, שנבנו על-ידי פועלים בדואים מאבני כורכר, בנו הבריטים קומות נוספות מאבני סיליקט, תוך שהם מקפידים לשמור על האדריכלות המקורית.

בשנת 1921 חזר שפון לארץ והפעיל מחדש את בית הספר החקלאי, וזאת עד לפרישתו, ערב מותו בשנת 1936, בסמוך לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה. ההיסחפות אחר הנאציזם לא פסחה על רוב הגרמנים שחיו בארץ ישראל, ועוד בתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, נכתב למשל בעיתון 'הבוקר', ש"באחוזת הגרמנים שפון ליד באר יעקב, במקום שנמצא בית הספר הגרמני שנלר, מתנהלת תעמולה נאצית שיטתית. יודעי דבר מציינים כי במשך הימים האחרונים התקיימו כמה פגישות בין גרמנים שאינם מבני הארץ עם ערבים".

בשנים הבאות התקיימה במקום פעילות אנטי יהודית, שכללה בין השאר התנכלות לאנשי באר יעקב, ובהמשך גורשו הגרמנים בידי הבריטים והמקום הועבר לחזקת בית הספר לקצינים טכניים של הצבא הבריטי ולאחר מכן הוחכר על-ידם למשפחה ערבית מיפו.

עם פרוץ מלחמת העצמאות נכבשה החווה על-ידי כוחות של הצבא העירקי, ואלה גורשו משם על-ידי כוחות ה'הגנה'. בסמוך לאחר מכן, עוד במהלך קרבות מלחמת השחרור (יולי 1948), יושבה בחווה, ועל אדמות הכפר ביר סלים, קבוצת ניצולי שואה ממחנה ההשמדה בוכנוואלד, וזו הקימה במקום את 'קיבוץ בוכנוולאד', אשר ידוע כיום כ'נצר סרני'.

בשנים הבאות שימשו מבני החווה לצרכי הקיבוץ וכמוסד חינוכי של הקיבוץ וילדי הסביבה, עד לשנת 2005, עת הועבר המוסד למבנה מודרני.

המועצה לשימור אתרים הכירה במקום כמבנה ראוי לשימור והוא כלול בתוכנית המתאר הארצית 35 לשימור אתרים, ובין השאר בוצעו בו עבודות שיפוץ ושיקום מקיפות שבמסגרתן שופצו הרצפות, החלונות, תריסים ודלתות, ונחשפו ציורי קיר מתחילת המאה הקודמת וציורי תיקרה, וכן מרתף ומערכת מחילות. בהמשך הושכר חלק מן המבנים לחוות אירועים, בשם "חוות אלנבי", ואילו חלקם האחר נותר נטוש ומוזנח.

כיום עדיין ניצבים במקום היפה הזה מספר בתי אבן מפוארים בלב חורשת עצי אקליפטוס, מוקפים בגדר גבוהה, אלא שההזנחה הכללית גוברת בהרבה על הארכיטקטורה המקורית המרהיבה, ועל ההיסטוריה החשובה שנכתבה כאן. שביל שסלול בין דקלי וושינגטוניה תמירים יורד מן המבנה המרכזי לכיוון מזרח ומוליך אל בריכה קטנה שבעבר ודאי הוסיפה יופי ושלווה, וכיום הינה סתומה ומלאת צמחייה.

כאמור, חלקו (הקטן) של השטח טופח לטובת גן אירועים מסחרי שפועל במקום, אבל המבנה המרכזי, ומבנה נוסף לצידו, שוממים, מוזנחים, ומתפוררים, ומשוועים ליד אוהבת ומשקמת שתשיב להם את תפארת עברם. האמת? כואב הלב.

מי שמבקש לבקר במקום נתקל אמנם בשער ראשי נעול, אבל אפשר לאגף אליו מבעד לגן האירועים בקצה הדרומי, המרוחק. בדרך לשם מומלץ להתעכב לרגע בכניסה לגן האירועים, שם הוצבה תצוגת תמונות שמהן אפשר להבין כיצד נראתה החווה בימי תפארתה.

למרבה הצער, לא מעט אתרים היסטוריים בישראל מוזנחים, חלקם אף נמצא בסכנת רמיסה על-ידי האינטרסים הנדל"ניים שמגלגלים כספים רבים, והטיול שלנו אל 'חוות שפון' השבוע חשוב מפני שבזכותו אולי נצליח לגייס את הציבור כדי לדרוש ממוסדות התכנון והשימור בישראל לשקם את חלקיה המוזנחים של חוות שפון ההיסטורית, ולהפוך אותה למוזיאון או למוסד שיהלום את העבר שלה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 431 אל קיבוץ נצר סרני, ובכניסה לקיבוץ יש שלטי הכוונה

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חוות שפון appeared first on TheCar.

החופש הגדול הגיע לישורת האחרונה שלו והוא מאתגר את ההורים שמבקשים לנפוש או לבצע פעילויות משפחתיות שלא כרוכות בנסיעה לחו"ל או בנופש במלון יקר בארץ. באופן כמעט מפתיע, רבים מתושבי הערים יגלו לתדהמתם שהם לא מכירים מקומות מעניינים שנמצאים "ממש מתחת לאף" שלהם, בין אם מדובר באתר עתיק ומטופח או במסלול טיול היקפי שתוכנן סביב נושא מסוים.

ההצעה שלנו היא לשים לב לכך שכמעט לכל עיר או מקום ישוב יש בימינו אתר אינטרנט שבו ניתן לקבל מידע אודות ההיסטוריה של הישוב, וגם לגבי אתרים מעניינים, מסלולי טיול או אטרקציות תיירותיות, לרוב בליווי מפה שמסייעת להתמצא בסביבה.

אחת הדוגמאות הראשונות שעולות בראש, אודות סביבה שתושביה ודאי לא מכירים אותה מספיק, היא העיר ראש העין אשר יושבה בשנים האחרונות בהרבה מאד משפחות שנדדו אליה מערים ומקומות ישוב אחרים.
ממש בלב ראש העין נטוע יער ראש העין ובמרכזו שביל קק"ל יפה שמטפס בתוך חורש מוצל עד לקצה היער, שם נמצאת תצפית נהדרת על הסביבה עם ספסל נוח ששמור לאוהבים. למתבלבלים: קק"ל 1-800-350-550.

עיר הבירה

ירושלים גדושה במקומות מלהיבים לביקור ולטיול, ודרך מאד יעילה לגלות אותם היא באמצעות אתר האינטרנט של העיריה שבו מוצגים מקומות רבים וגם טיולים וסיורים שמתעדכנים מידי שבוע, חלקם בחינם.

מומלץ לבחור במסלולים מיוחדים, למשל בעקבות דתות או מנהגים, סיורים בכנסיות עם מוסיקה כנסייתית, וגם, החל מספטמבר, סיורים ליליים לשמיעת ה'סליחות' בבתי הכנסת.

נוסף לסיורים שבחסות העיריה מופעלים בירושלים גם טיולים וסיורים על-ידי גופים מסחריים ועמותות, למשל כאלה שמופעלים על-ידי 'בית שמואל', סיורי סליחות, סיור בעקבות מזמורי כנסיות ועוד (02-6203461).

אנשי יד יצחק בן צבי עורכים סיורי בזק, "קצר וקולע", עם עומק תוכני (02-5398888), וכך גם החברה להגנת הטבע שמוציאה סיורים בירושלים מידי שישי ושבת (02-6252357).
קהילות של רוכבי אופנים מתארגנות בבוקר שבת לטיולים בבירה, חלקם בחינם, ולקראת סוף החופש הגדול משקיעה העיריה מאמץ מיוחד בסיורים במסגרת סדרת אירועי לילה בעיר העתיקה, מגדל דוד, עיר דוד וברחבת עיריית ירושלים.

מרכזי תיירות

בערים הגדולות – תל אביב, חיפה, ירושלים, אשדוד, ראשון לציון, באר שבע, נתניה, אשקלון ואחרות הודפסו במיוחד מפות עירוניות שעליהן משורטטים מסלולי טיול מומלצים. בתל אביב ישנם שלושה כאלה: לאורך הירקון, לאורך הים, וברחובות העיר הלבנה. את המפות אפשר לקבל בלשכות התיירות המקומיות של כל הערים, וכדי למצוא את אלה אפשר להיעזר באתרי האינטרנט של העיריות.

בתל אביב פועלת עמותת תיירות שמפיקה טיולים ברחבי העיר, עם עשרות מסלולים שונים שחלקם לדוברי רוסית ואנגלית 03-5166188.

עמותת התיירות מקדמות סיורים, פעילויות וביקורים באתרים בסביבה שלהן, וכאלה פעילות ברמת הגולן, הגליל העליון, הגליל התחתון, הערבה, רמת הנגב, ועוד. גם עמותת התיירות מפיקות מפות ועליהן מסלולי טיול מסודרים, ואפשר לקבל את אלה באמצעות דוא"ל או דואר ישראל ולקבל מהן הביתה, בדואר, חוברות טיולים עם מפות. חלק גדול מן הטיולים נועד למטייל העצמאי, עם שפע הצעות לטיולים קרובים לבית.

טיולים רגליים

חובבי הטיול העירוני האתגרי יכולים להתאמץ יחד עם קהילות חיפה ובאר שבע, עם אתגרים שתוכננו בערים אלה מתוך מטרה של קירוב הקהל לטבע המקומי. בין השאר מופעלים חוגי סיור לילדים שאליהם מצטרפים גם ההורים.

החברה להגנת הטבע (08-6230555) מציעה גם חוגי 'אקשן' לחובבי הדרך הקשה והמאתגרת יותר, למשל סביב העיר מודיעין שבה צמחה קהילה מיוחדת של מטיילים מקומיים. בין השאר מתקיימים טיולים אל הגבעות הדרומיות של העיר, אל אתרי עתיקות ותצפית, אל גבעת תיתורה ועוד (08-9717686).

קהילת חיפה מפעילה טיולים חמודים בכרמל, חלקם ללא תשלום, ופרטים על הפעילויות בכל הארץ אפשר לקבל במרכז המידע של החברה להגנת הטבע 03-6388688.

מסלולים לאופניים

בכל סופשבוע יוצאים טיולי אופניים מסודרים בצפון הארץ, למשל לנחל ציפורי ואל יערות אלון הגליל עד בואכה קריית אתא. מסלולי רכיבה בדרגות קושי שונות, החל מטיולי מתחילים ועד למסלולים אתגריים וקשים. כל הפעילויות מתחילות בישוב אלון הגליל ב'מרכז השטח אלון הגליל', שם אפשר להשאיר את הרכב ואף לנטוע אוהל לשנת לילה. טיולי הרכיבה האלה מודרכים, ומתקיימים בחינם. במקום פועלת גם תחנת מידע של קק"ל ובה מחולקות מפות לרוכבים עצמאיים, ויש גם תחנת שירות לאופניים. מרכז שטח אלון הגליל 04-9869888

על בסיס קבוע

החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, וקרן קימת לישראל מפיקות בכל שבוע מגוון טיולים לכלל הציבור בכל רחבי הארץ, חלקם בחינם ואחרים בתשלום. חלקם מתחיל בערים הגדולות ויוצא עם הסעה מאורגנת באוטובוסים, בהדרכת מדריכי הרשות, החברה וקק"ל. רמת ההדרכה גבוהה והתשלום סמלי.

קק"ל מקיימת טיול שבועי חינמי בכל יום שישי, כל פעם באזור אחר בארץ. (1-800-350-550).

בית ספר שדה כפר עציון, שממוקם בגוש עציון, מפיק טיולי מורשת באזור, וכן טיולים נושאיים 'בעקבות בציר הענבים', 'מעיינות' וכיוצ"ב. חלק מן הטיולים מתחיל בהסעות שיוצאת ממרכז הארץ ומירושלים. (02-9935133).

אתגריים ועצמאיים

תוכנת 'עמוד ענן' היא תוכנת שיתוף אינטרנטית של מטיילים, על גבי מפות בקנ"מ של 1:50,000. המפעילים והמשתמשים מעלים נקודות שמומלץ לבקר בהן, למשל מקורות מים, אתרים ארכיאולוגיים וכיוצ"ב. התוכנה מבוססת גי.פי.אס ומאפשרת לכל אדם למצוא אתרים מעניינים בסמיכות למקום מגוריו.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות לסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: ממש ליד הבית appeared first on TheCar.

אפלולית נעימה נחה בבוקר על השבילים שמוליכים אל המים. מעל נפרסת הקשת הירוקה של שיחי גפן, מצלה על השביל, ולהקה עמלנית של דבורים הומה מסביב, צליל שמתמזג עם קול פכפוך של מים.

רגל מהוססת נשלחת אל הבריכה והנגיעה הראשונה במים סוחטת קריאה רועדת, מן הסתם אחת הנגזרות של "בררררר…" כזה או אחר. איזה קור. שניה קיצית חולפת לפני שמכירים בכך שצינת המים ביום קיץ לוהט היא לא פחות מאשר ברכה, ורגע לאחר מכן כבר טובלות הרגליים עמוק בפנים, לפחות עד לגובה הברכיים. עצי ערבה שולחים ענפים בפינוק מלכותי אל עבר ערוץ הנחל וכדי לעבור חייבים לדלג מעליהם או להתכופף מטה. מפל קטן בין הסלעים מוסיף צליל נעים של רחש אל האווירה הכללית ושתי שפיריות עדינות מדגמנות מעוף מסחרר, מרהיבות עם צבעיהן הזוהרים.

שמורת הטבע 'בקעת צידא', שנקראת גם 'בקעת בטיחה', משתרעת על פני כ-7,000 דונם בצפון מזרח הכינרת ושמה העברי ניתן לה על שם עיר עתיקה שהולכת ונחשפת מצפון לכינרת. שבעה נחלים שונים ניקזו בשעתו שפע של מים לאזור הזה, וחלקם גולשים עד היום בערוצים ירוקים אל ימת הכנרת.

ערוצי הנחלים מושכים אליהם מבקרים וטיילים מזה עידן ועידנים, ומציעים להם הליכת קיץ צוננת יחסית בצל צמחיית נחלים עבותה. מי נחל דליות זורמים אל ה'מג'רסה', כינוי שמשמעותו בערבית 'גריסת אבנים', ופולחים נתיב מים שבתוכו אפשר לטייל טיול נעים ורטוב שאורך כשעת הליכה. זהו מסלול קל יחסית אם כי מתחת למים מסתתרים סלעים קטנים וגם ענפי עצים שמכשילים מידי פעם את ההולכים.

צמחיית המים המגוונת כוללת בין השאר גפן יין, קנה מצוי, הרדוף נחלים, פטל עוקצני ועוד, ועל פני המים רצים 'מודדי מים' – חרקים שמתרוצצים במהירות על פני המים ומכונים גם "ישו" לזכר המסורת הנוצרית לפיה 'המושיע' הלך על המים. סרטן הנחלים ממהר להיעלם במים או בין הסלעים בהליכת צד משונה, צב ביצות "מתחרדן" לעיתים להנאתו על סלע חשוף לשמש, וסדרת מפלי מים זעירים מוליכה את מי הנחל אל לגונות גדולות שבהן מטפס מפלס המים עד מעבר לקו המותנים.

לא הרחק משם נמצא מסלול הליכה נוסף שמכונה "מסלול הזאכי", זהו מסלול לאורך ערוץ נחל משושים, לאחר התמזגותו עם נחל יהודיה.
יש שאומרים שקטע הנחל שמכונה 'זאכי' נקרא כך מפני שהוא "צלול וזך", אחרים סבורים שהוא קרוי על שמו של יצחק עבאדי, שכונה 'זאכי' והיה יהודי מסוריה שרכש את אדמות בית צידא בתקופת המנדט והעבירן לימים לידי המדינה.

המסלול מסומן ומחולק לתשעה קטעים עם נקודות יציאה שמאפשרות ללכת על גדת הערוץ, ולאורך כשני ק"מ אפשר ללכת בתוך המים ב"מסלול הרטוב", אולם הוא מיועד רק למי שיכול ומסוגל לשחות. בשני המסלולים, אגב, למרות הפיתוי ללכת במים עם סנדלים, הרבה יותר נכון לטייל עם נעלי ספורט אשר לא מחליקות בתוך המים על גבי הסלעים החלקים. מי שמגיע עם ילדים יעשה טוב אם יצטייד במצופים וב'גלגל ים'.

כך מגיעים: על כביש 92 ממשיכים צפונה מצומת צמח לאורך הכנרת, ולאחר צומת מעלה גמלא מחפשים את השילוט למג'רסה. מכאן מוליכה דרך עפר לכיוון מערב, עד לכניסה, בתשלום, לשמורת הטבע 'הבטיחה – המג'רסה', 04-6793410. ההליכה לאורך הזאכי, לעומת זאת, לא כרוכה בתשלום.

בסביבה: במרכז המסחרי 'קסם הגולן' ממוקמת מבשלת הבירה 'מבשלת הגולן', וסיור בה מתחיל בהסבר על דרך בישול הבירה וכולל טעימות מארבעה סוגי בירה. במקום פועלת מסעדת בשרים שמגישה סוגי בשר שונים ובהם נקניקיות טעימות, שאותם אפשר "להוריד" עם בירה צוננת שכמותה אפשר להשיג רק כאן. 'מבשלת הגולן' 04-6961311.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל בקעת צידא appeared first on TheCar.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת גידלו בישראל גפנים בעיקר כדי לבצור מהן ענבים למאכל, או לכל היותר כדי ליבש את הענבים הללו לצימוקים.

עובדה היסטורית זאת צריכה לאכזב אותנו ולו רק מפני שראשית החקלאות בישראל, בתקופת העלייה הראשונה והשנייה, התבססה במידה רבה על טיפוח כרמים וייצור יין בחסות 'הנדיב הידוע', הברון אדמונד דה רוטשילד, בעיקר בראשון לציון ובזיכרון יעקב.

בתקופת המנדט ובראשית ימי המדינה שינתה החקלאות הישראלית את פניה והתמקדה בגידולים בסיסיים נחוצים, ובפרדסי הדרים לייצוא, ואיכות היין המקומי לא הייתה גבוה במיוחד מפני שזני הגפן שניטעו כאן במקור הותאמו לאקלים החם והיבש שלנו, אבל לא לחיך.

בשנות ה-90 החלה להתפתח תרבות יין אוניברסלית ומסחר עולמי ער עם מדינות "העולם החדש" בתחום היין, כמו ארה"ב, דרום אמריקה, דרום אפריקה ואוסטרליה. למזלנו, ישראלים שראו עולם הביאו ארצה לא רק את תרבות היין מן הצד שלוגם אותו אלא גם את תורת ניהול כרמי היין והפקתו, והקימו לאורכה ולרוחבה של ישראל מאות יקבים בגדלים שונים.

המיקום הגיאוגרפי של ישראל, שהעמיד לרשותנו מגוון עצום ונדיר של נופים ותנאי 'מיקרו אקלים', פוגש את עולם היין בדרך מעניינת במיוחד: נכון להיום מוכרזים בישראל חמישה "אזורי יין" (גליל, שומרון, שמשון, הרי יהודה ונגב) ובתוכם 12 תתי-אזורים, ועל השולחן מונחת הצעה לחלק מחדש את "מפת אזורי היין" של ישראל לשבעה אזורים ובהם 19 תתי אזורים – הכל בהתאם לגובה, מרחק מן הים, קו רוחב (צפון-דרום) וסוג הקרקע.

שטחי גידול של כרמי ענבים משתרעים כיום בישראל על-פני יותר מ-50 אלף דונם, מצפון רמת הגולן ועד להר הנגב, ובימים אלה, ימי בציר, כמעט בכל טיול בכל מקום בארץ אפשר ליהנות מן המראות והנופים, ומן העשייה סביב ייצור היין.

גפן, מעבר להיותה אחת מ'שבעת המינים', היא אחד הגידולים הוותיקים ביותר בישראל ובאגן המזרחי של הים התיכון בכלל, והיא שימשה לבציר ענבים עוד מתקופת הברונזה. בשונה מן האסלאם, שאוסר לחלוטין שתיית אלכוהול ולכן העלים את גידול הגפנים מישראל למשך כ-700 שנים, היהדות והנצרות מעודדות שתייה מידתית של יין כדי לשפר את המורל.

זאת הסיבה שלאורכה ולרוחבה של ישראל נמצאים אלפי (!) שרידים של גתות עתיקות לדריכת ענבים, ואלה מצידן מעידות על הימצאותם של שטחי גידול גדולים של כרמים, ועל כך שבתקופות היסטוריות שונות היה היין מוצר יצוא חשוב. בתל כברי שבצפון התגלה מרתף היין העתיק ביותר בעולם, הוא שכן בעיר כנענית שהתקיימה שם ומתוארך לתקופה של כ-1,700 שנים לפני הספירה, כלומר לפני כ-3700 שנים.

בפרק כ"א של ספר שופטים כתוב: "…לכו וארבתם בכרמים. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחולל במחולות ויצאתם מהכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו". בנות ישראל יצאו אל הכרמים, לבושות לבן, לבצור את הענבים ולחולל בין הכרמים. אחריהן, כנחיל הומה של דבורים, יצאו הגברים הצעירים הלא נשואים "לצוד" לעצמם כלה.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לשחזר את הילולות תחילת הבציר. כך, למשל, הזמין אחד היקבים הגדולים בשפלת יהודה צעירים וצעירות להשתתף לפנות בוקר בבציר הענבים. מהר מאד הסתבר שבימינו מעדיפים הצעירים "מסיבות טבע" למיניהן, כלומר ללכת לישון מאוחר ולאו דווקא להשכים קום. הרעיון, מכל מקום, נגנז.

כאמור, בציר הענבים בעיצומו ברחבי הארץ ובאזורים שונים אף הסתיים. בישוב האקולוגי 'נאות סמדר' שבהר הנגב כלואים הענבים במכלים לקראת תסיסה ראשונה, ואילו יקבי 'הרי הגליל' שבקיבוץ יראון יתחילו את הבציר בימים הקרובים.

חלק מכרמי הענבים מיועדים לענבי מאכל, ואפשר להשתתף בבציר כזה בכרמי לכיש. מומלץ להגיע לסביבה בשעות אחר הצהריים ולקראת השקיעה, ולהתמוגג על פועלם של חקלאי לכיש שהחיו מסורת בת 2700 שנים של תושבי לכיש הקדומים.
אלה התאגדו סביב המותג 'ענבי טלי' והם מסתייעים בפועלים תאילנדים כדי לטפח כרמים נהדרים למראה על הגבעות שסביב ישוביהם, והם גם מקיימים שם פעילויות שונות לקהל הרחב, כולל בציר עצמי.

אפשר לטייל בסביבה גם בלי לבצור, ברכב או ברגל, והכביש המומלץ ביותר לטיול הוא כביש 358, אחד מן היפים בכבישי ישראל, אשר עוקף את המושב לכיש ומגיע עד מחלף לקיה על כביש 31 (ערד-שוקת).

אפשר כמובן גם לסייר, לטעום ולרכוש יין ביקבים הרבים שבאזור הדרום והשפלה, למשל ביקב קסטל, ביישוב יד השמונה שבהרי יהודה, ביקב צרעה שבקיבוץ צרעה ליד בית שמש או – למדרימים – ביקב רוטה שסמוך לקיבוץ רביבים, וזה כמובן רק על קצה המזלג. חשוב לשים לב שרוב היקבים בישראל סגורים בשבת, מטעמי כשרות.

כך מגיעים: נוסעים דרומה על כביש 6 ויוצאים במחלף קריית גת, פונים מזרחה בכביש 35 ודרומה בצומת לכיש אל כביש 3415 שמוליך עד לישוב לכיש. באותה הזדמנות מומלץ לבקר באתר ההיסטורי המרשים שבתל לכיש.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל כרמי לכיש appeared first on TheCar.

עיון ב'מפת טיולים וסימון שבילים מס' 9, 'מבואות ירושלים', מגלה בשטח שבין צומת האלה לבית גוברין עשרות סימונים אדומים שלצידם הכיתוב 'מערת מסתור', עם סמליל של כד עתיק.

האזור, שנקרא 'פארק מערות עדולם', משתרע על שטח של כחמישים אלף דונם בין הישובים 'גבעת ישעיהו', 'צפרירים', ו'נחושה'. גבעות רכות שמכוסות בחורש ים תיכוני בקיץ, ובפריחה מרגשת בחורף מסתירות בחובן מערות כמעט תחת כל עץ אלה או תאנה.

חלק מן המערות הללו הן מערות מסתור שבתוכן נחצבו מחילות עמוקות וארוכות שמקשרות ביניהן, באחרות שכנו צליינים באופן ארעי והותירו מאחוריהם חותם בדמות חריטה או ציור על אחד הקירות, ויש שנחשפו על-ידי רשות העתיקות ובתוכן נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים חשובים.

רוב רובן המכריע של המערות נטושות מזה מאות שנים שבמהלכן הן היו לטרף לשודדי עתיקות, אחרות נותרו אטומות ונצרו את סודותיה. רשות העתיקות מנהלת מזה שנים מירוץ עם שודדי העתיקות המודרניים ומנסה להציל את מה שניתן, ואולי נמצאות עוד מערות במרחב הגדול הזה, אשר עדיין מסתירות פרקי היסטוריה מרתקים.

שאלה מעניינת היא מדוע וכיצד נחפרו המערות הללו מלכתחילה, ואת אחד ההסברים מספק לנו תושב האזור, ומדריך הטיולים, מויש'לה פרנק: "לא רק פחד מפני השלטונות הוריד את התושבים אל מתחת לאדמה. עבור חלקם היה גם שיקול כלכלי: הרבה יותר קל וזול להכין בית בד או מחסן מתחת לאדמה מאשר לבנות מבנה על האדמה. בעוד שבנייה של מבנה דורשת לא רק חומרי גלם מתאימים אלא גם ידע הנדסי – כאשר חוצבים באדמת הלס הרכה מפיקים גם אבני בניין שאיתן אפשר לבנות מבנים ומייצרים חומר להכנת סיד".

המערות, שמספקות מסתור מפני מזג האוויר והגנה מפני שודדים ומפגעים, שימשו להפקת מזון לאחר שלתוכן הוכנסו אבני ריחיים להפקת שמן זית, סותתו אגנים לייצור יין וגומחות לשבירת זיתים. בעיתות מצוקה ומשבר נחצבו גם תעלות מיוחדות, לכיוונים שונים, לצרכי מילוט או מסתור.

בשפלת יהודה נתגלו כמאה אתרים שבהם כשלוש מאות מערות ומחילות מסתור, במקרים רבים ניטע עץ תאנה בסמוך לפתח המערה, וזה סיפק מעט מזון, או עץ אלה שסיפק הסוואה.

חירבת מדרס

חירבת מדרס היא מתחם מערות מוכר, מסודר ומתאים היטב לסיור של קהל מגוון. חוקרים מניחים שבתקופת מלכי יהודה, ככל הנראה בעידן בר כוכבא, שכן כאן ישוב וכיום נותרו ממנו תשע מנהרות מסתור שמתפצלות מתוך מנהרה מרכזית, ושני אתרי קבורה בתוך חצר מרובעת. חרבת מדרס נמצאת במרחק קצר מדרום מערב למושב 'צפרירים'.

כך מגיעים: נוסעים עם כביש 38 עד לכניסה למצפה משואה ופונים מזרחה אל כביש קטן ומשובש שעליו נוסעים לפי השילוט 'למערת מידרס'. להדרכה מסודרת (בתשלום) ב'ארץ אלף המערות' מוישלה פרנק 054-4991800

חירבת עתרי

לא רחוק ממערת מדרס, בגובה של 406 מטרים מעל לפני הים, נתגלו על כיפת גבעה שרידי כפר יהודי מתקופת המרד הגדול ברומאים. בתחילה נקרא המקום 'חירבת חוח', אולם במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצא חרס ועליו השם 'חירבת עתרי'. כיום זהו שמו של המקום.

חירבת עטרי נמצאת בשטח של 'מערות עדולם', וחפירות ארכיאולוגיות שנערכו כאן חשפו את מארג החיים של כפר יהודי מסוף תקופת הבית השני, של תושבים שהתפרנסו מגידול גפני יין בעמקים שמסביב, ומטיפוח פרדסי תאנים. גם כיום, כאשר מביטים אל ראש הגבעה, מגלים כרמי גפנים מודרניים סביב סביב.

במספר מקומות נמצאו 'קולמבריום' – מבנים ייעודיים לגידול יונים – שמסותתים באבן הרכה. האזור כולו, כך טוענים החוקרים, שקק חיים חקלאיים, ובש/נים האחרונות מתאמצות הקרן הקיימת ורשות העתיקות לפתח את המקום ולהכשיר אותו כאתר טיולים מסודר ומשולט.

המבקרים נחשפים למקווה טהרה, מערת תבליטים, נקודת תצפית, מבנה ציבור מרכזי שככל הנראה שימש כבית כנסת, והם גם יכולים לחוות את "החיים מתחת לאדמה" בזחילה קצרה לאחת המנהרות.

הכניסה לאתר ללא תשלום, אך כדי לזחול בתוך מנהרה יש להביא פנס. (פרטים על חירבת עתרי קק"ל 1-800-350-550).

כך מגיעים: מן הצומת שעל כביש 38 מול מצפה משואה ממשיכים לפי שילוט (סימון שביל ירוק) לאורך כ-3.4 ק"מ. מגיעים לצומת 'T' ושם פונים שמאלה, וממשיכים לאורך כקילומטר עד לחניה של חרבת עתרי. העלייה לאתר ברגל.

צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל ארץ אלף המערות appeared first on TheCar.

ממזרח לכנרת, בצמוד למצוק האון, סלול שביל נפלא שמתאים גם להליכת יום וגם לצעידת לילה. המהלך עליו לא יוכל לחשוד שמתחתיו, בסבך העצים, חבויה בריכה קטנה של מים צוננים.

מצוק האון צונח מן השביל אל שמורת טבע. זהו שטח פראי שבו משתובבים יחד שיחי צבר עוקצנים, עצי זית, חורשות קטנות של עצי אקליפטוס ועצי שיזף, שצומחים כולם בין סלעי ענק. במפת סימון השבילים והטיולים מספר 1 מסומן יעד הטיול שלנו בשתי נקודות כחולות, ללא שם, אשר מתארות מעיין שכלוא בתוך בריכה.

כאשר מביטים מן השביל כלפי מטה מצוק הסלע מעורר יראה. כוחות טבע אימתניים קרעו כאן סלעים ענקיים ויצרו מרפסת סלע אדירה אשר בולטת מקו המצוק. שביל צר נפרד מן הדרך הסלולה ומוליך אל קצה התהום מבעד למעבר צר בגדר תיל.

השביל יורד בין הסלעים במדרון תלול שדורש מן ההולך בו להיעזר מידי פעם בתמיכת ידיים, וממש לפני קצה המצוק, בתום מספר דקות הליכה, הוא חוצה מבעד לחופה קוצנית של עצי שיזף ושיחי פטל. לאחר שעוברים דרך המכשול הקוצני אפשר להרים את הראש ולהביט לאחור, כלפי מעלה, אל מצוק הסלע שזה עתה ירדנו בו. גם מכאן הוא נראה חסון ומרשים.

ממול נראית חורשת אקליפטוסים צפופה, עציה כאילו מגוננים זה על זה וענפיהם נעים לאיטם ברוח, כאילו שהם צופנים בינם לבין עצמם סודות ומספרים זה לזה סיפורי מעשיות.

את השקט הקסום שמסביב מחריד זמזום של חבורת דבורים עמלניות אשר מסתערות על פריחת האקליפטוס. זרזיף עדין של מי מעיין מפלס דרך, מותיר את האדמה כהה ולחה ומצמיח פלומה רכה וירוקה שלא מצליחה להניס את הצהוב השרוף של קיץ ישראלי.

כאשר מסיטים את ענפי העצים לצדדים מתגלה בין הצללים בריכת מעין צנועה בגודל של לא יותר מארבעה על חמישה, מימיה צלולים ורגועים, דפנותיה אבן מסותתת. בדופן המערבית נחצבו בין האבנים רווחים שלתוכם הוכנסו מדרגות אבן, ואפשר לרדת עליהן אל המים. הרווח בין האבנים מאפשר למים לזרום מן הבריכה, שעומקה כמטר ושמונים.

את פינת החמד הזאת, חסרת השם, מטפחים צעירים מן הסביבה ושומרים על ניקיונה. מי שיושב במקום מספר דקות יכול להיות שותף למאמצי החיזור של השפיריות, וכל היופי הזה נח מעל למראה נוף מהמם, מקושט באמצעות זמזום הדבורים, ציוץ הציפורים, וגם על ידי השקט.

כך מגיעים: יש שתי דרכים להגיע אל המעיין חסר השם, הקשה מבניהן מתחילה על השביל הסלול שבין כפר חרוב למבוא חמה. מחנים את המכונית לצד עיקול גדול שמצידו בנויה גדר. בגדר פעור מעבר עם ירידה על גבי המצוק לעבר חורשת אקליפטוס.

הדרך האחרת, הקלה יותר, מתחילה על מדרגות הברזל שמוליכות מ'מצפה לשלום' אל שמורת הטבע 'מצוקי האון'. הולכים כמחצית הק"מ דרומה ומושכים מעט שמאלה, ומגיעים לבריכה שבתוך חורש האקליפטוס. אל כפר חרוב מטפסים מצומת חמת גדר (כביש 98), ושם פונים מערבה אל עבר מצפה לשלום, ממש לפני החניה פונים שמאלה אל השביל.

בסביבה 1: האתר ההיסטורי סוסיתא. היוונים בנו, הרומאים החריבו והמלך הורדוס שב ובנה. זהו אתר חפירות מדהים שבו נחשפו בין השאר רחוב רומי שמוליך לכל אורך השטוח הבנוי, ויש בו שרידי מבנים, עמודים עצומים וכותרות עתיקות. כדי להגיע לשם פונים בפניה הראשונה מצפון לכפר חרוב אל כביש משובש ומפותל רצוף חורים, אשר מגיע עד לחורבות סוסיתא. עליה ברגל אורכת כמחצית השעה.

בסביבה 2: מעגן עין גב. סביב המעגן הוקמו רציפים נאים ובהם מסעדות טיילת נאה ובה מקומות ישיבה אל מול הכנרת. אפשר לצאת מכאן לדייג על גבי ספינת דייגים לדייג משותף. לתאום: קיבוץ עין גב.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל מצוק האון appeared first on TheCar.

הכפר הערבי אבו-גוש מוכר לרוב הישראלים בזכות, או אולי בגלל, היותו "מעצמת חומוס", ובגלל תחרות ארוכת שנים על ההגמוניה בין המסעדות הערביות והחומוסיות השונות.

לא כל המבקרים הקבועים במקום שמו לב שכבר מזמן לא מדובר בכפר, כיום זאת כבר מועצה מקומית, וספק כמה מבין המנגבים והזוללים מכירים את ההיסטוריה הארוכה והמעניינת של הישוב.

שרידים ארכיאולוגים שנמצאו באבו גוש מגלים שבזכות מיקומו השולט התקיים בו ישוב אנושי כבר בתקופת האבן, ואילו הסיפור המקראי מייחס למקום, אשר בעבר נקרא קריית יערים, את תחנתו הזמנית – למשך כשני עשורים – של ארון הקודש לאחד שזה שוחרר מידי הפלישתים.
עובדה זאת הפכה לימים את האתר לקדוש דווקא עבור הנוצרים, אשר הקימו בו כנסיה בתקופת הכיבוש הביזנטי, אם כי זאת הוחרבה על-ידי הפרסים, שכבשו גם הם את הארץ. כחמש מאות שנים קודם לכן, בתקופת הכיבוש הרומי של ארץ ישראל, שכנו במקום לגיונות צבא אשר הובאו לכאן כדי לדכא את המרד הגדול.

בתקופת הכיבוש המוסלמי נקרא היישוב קַרְיַת אלְ-עִנַבּ, ובמהלך מסעות הצלב נשלט השטח בידי המסדר ההוספיטלרי שאנשיו הקימו במקום כנסייה אחרת, אשר ידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני. זאת התקיימה למשך כמה עשרות שנים, ננטשה, הוקמה מחדש בסוף המאה ה-14, ופעלה עד לסוף המאה ה-15.

הקשר אל ימינו מתחיל עם חיילים צ'צנים בצבאו של סלים הראשון, הסולטאן העות'מני שכבש את הארץ בשנת 1516. אלה הגיעו מחבל ארץ שנקרא 'אינגושה' שנמצא בהרי הקווקז, על הגבול שבין צ'צניה לגאורגיה. שיבוש שם ארץ המקור של החיילים, אשר יושבו במקום זה על-ידי הסולטאן, הוליד לימים את השם 'אבו-גוש', והיה גם לשמה של החמולה ששלטה לא רק במקום עצמו, אלא גם גבתה מס מעבר מן העוברים בדרך החשובה לירושלים.

נוצרים שבו ליישב את הישוב לקראת סוף המאה ה-19, בעיקר בכנסיה ובמנזר שנותרו בו ושוקמו על-ידם. בתקופת המנדט הבריטי, בשנת 1931, נמנו בכפר 601 תושבים, מהם 25 נוצרים.

חמולת אבו גוש נמנעה מלקחת חלק במאבק הלאומי הערבי בארץ ישראל ובמלחמת העצמאות זה היה הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על ניטרליות, ואף סייע לפלמ"ח כאשר העביר לידיו את המצודה הבריטית שהוקמה על אדמות הכפר.

טיול אל כנסיה

בדרך מירושלים לתל-אביב, או אל אחת ממסעדות אבו גוש, כדאי לעצור במרכז היישוב, שם בנוי המנזר הבנדיקטני כשהוא כלוא כאי של שלווה בתוך ההמולה הרבה.

הנזירים והנזירות, תושבי המנזר, מקיימים בו משק אוטרקי (אשר מכלכל את עצמו): הם אחראים לא רק על הניקיון וטיפוח החצר והמבנה העתיק, אלא גם על גידולים חקלאיים כמו פרדס קטן, גינת ירק, חלקת עצי זית ועוד. על כל העבודה, ועל שגרת יומם של הנזירים, מנצח האח אולביה, דמות מוכרת ואהובה בארץ ישראל.

כאשר האח לא טרוד בעבודות השדה והגינה הוא לבוש בגלימה לבנה, ובעברית צחה מזו של ישראלים רבים הוא מתגלה כאיש שיח מרתק שאפשר להפליג איתו אל עולמות רחוקים ומעניינים.

הנזירים גרים בנפרד מן הנזירות, אולם כולם נפגשים לתפילה שלוש פעמים ביום. בשעות הצהרים הם נושאים קולם בשירת א-קפלה ערבה לאוזן.
בתוך המבנה העתיק מטופח גן קסום, והשקט והשלווה שבו מאפשרים לשוכני המנזר להתייחד עם הבורא. לכאן עפות הציפורים שמבקשות מעט שלווה, וציוציהן העליזים ממלאים את הגן. עצי דקל באים בימים, עצי פיקוס, דקלי וושינגטוניה עצי זית ועצי פרי לרוב. מתוך כדי חמר ענקיים צונחים בחן מעודן פרחי גרניום אדום, וכל הנועם הזה נשמר כל עוד שהשער סגור, מותיר מאחוריו את המולת היישוב.

הקומה התחתונה, הקריפטה, הוקמה מעל למעין שנובע גם כיום, ואת קירותיה מעטרים פרסקאות שנשתמרו מן המאה ה-12.
בחצר המנזר פועלת חנות לממכר כלי קרמיקה אשר מיוצרים על-ידי הנזירים והנזירות, וכן מוצעים בה גם ספרי ארץ ישראל, ספרי קודש ותמונות עתיקות.

לפני כשלוש שנים החלה בסמוך לכנסיה הקמתו של אחד המסגדים הגדולים ביותר בארץ ישראל, הוא משתרע על-פני כארבעה דונמים ובנויים בו ארבעה צריחים, כמקובל בצ'צ'ניה – המדינה שנשאה בנתח הארי של עלויות ההקמה, בעיקר כדי להמחיש את הקשר ההיסטורי בינה לבין תושבי אבו גוש המוסלמים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 (ירושלים תל-אביב) ויורדים במחלף חמד לכיוון אבו גוש. נוסעים למרכז הכפר ופונים שמאלה, ליד המסגד הכנסייה הבנדיקטנית.
המנזר פתוח לביקורים בשעות 8:30-11:00 בבוקר ו-14:30-17:00 אחה"צ. סגור בימי ראשון ובחגים. כדי להיכנס מצלצלים בפעמון וממתינים. 02-5343622.

חומוס: ליד כנסיית המנזר והמסגד פועלת חומוסיה טובה, ואם חשקה נפשכם לסעוד הרחק מן ההמון הזולל ממתינה לכם מסעדת נוספת, 'נעורה', בכביש הצדדי שמקיף את אבו גוש. הוואדי 9, אבו גוש 02-5341175.

The post טיול לסופ"ש: אל אבו גוש appeared first on TheCar.

הדרך אל מעיין ׳עין עלווה׳, הסמוך לערוץ היפה של נחל גוש חלב, נחשבת בעיני ג׳יפאים לקשה יחסית, בגלל מספר מקומות קשים למעבר. עם זאת, ג׳יפים וטנדרים חסונים יכולים לעשות אותה בקלות, ולכן בחרתי לצורך מסלול זה בלנד קרוזר של טיוטה בגרסת מנוע בנזין.

התחלתי לנהוג בזהירות, תוך כדי לימוד הציר, על פני השביל הלבן והבוהק שפולח את הגבעות הצחיחות שתוחמות את נחל גוש חלב. צבעו הלבן של השביל רומז אודות מקור השם 'גוש חלב': אחת הסברות היא שזה קיבל את שמו מן הצבע הבהיר של הגבעות ושל הסלעים הלבנים שסביב הישוב. סברה אחרת גורסת שהתואר 'חלב' העיד בשעתו על עושרו של המקום.

כאמור, במספר נקודות הדרך קשה ולא סלחנית כלפי כלי רכב שלא מצוידים בהנעה כפולה, וגם כמה מבין אלה ה"רכים" יותר שכן מצוידים בה נאלצים לחנות כמה מאות מטרים לפני המעיין. כך נאספים להם רק הקשוחים שבקשוחים בחניה הקטנה, וביניהם ניצב הפעם גם סובארו פורסטר מיושן שמוכיח שלפעמים נהג טוב קובע את התוצאה לא פחות מאשר הכלי עצמו… אנחנו, כאמור, הצטיידנו מראש באחד מן הקשוחים ביותר שבנמצא, ולכן לא נדרשנו להפגין כישורי נהיגה יוצאי דופן…

מכל מקום, 'עין עלווה' היא אחת הפינות היפות ביותר בצפון הארץ – נווה ירוק בינות לגבעות הלבנות והצחיחות, עם פלג מים טהורים שזורם מתוך מבנה בטון מלבני. כדי לטבול במים הזכים יש להיכנס אל תוך מבנה הבטון מבעד לפתח עגול בחלקו העליון. הנכנסים זוכים להשתכשך במים קרים גם בשיא הקיץ.

המים זורמים החוצה, בקצב קבוע, באמצעות שני צינורות, גולשים במורד בין האבנים, נעלמים בתוך סבך של צמחייה ירוקה ומשם אל בין עצי צפצפה ענקיים ואל שתי בריכות שכשוך קטנות שמוקפות אף הן בעצי צפצפה כבירים. זהו אתר בילוי צונן ונעים שבו אפשר להפיג את החום בעת טיול שטח בנחל גוש חלב.

כך מגיעים: דרך אחת אל המעיין עוברת בישוב 'כרם בן זמרה': מיד אחרי שער הכניסה לישוב פונים שמאלה אל הדרך ההיקפית, וכעבור כקילומטר יוצאים מן הישוב בהתאם לכיוון שמתווה שלט של קק״ל, שמוליך אל היער. כאשר אנחנו הגענו למקום מצאנו שהשער סגור, ולכן בחרנו בדרך השנייה.

דרך נוספת, מן הישוב גוש חלב ('ג׳יש'), מתחילה בכניסה לישוב, שם פונים ימינה בפניה הראשונה. מכאן נמתח מזרחה רחוב צר (שבשמאלו נמצאת חומסיה משובחת בשם ׳אליאלי׳), ומכאן ממשיכים לאורך כקילומטר נוסף עד למרכז מסחרי קטן ובו סופרמרקט ומסעדה טובה נוספת, בשם ׳הר מירון׳.

משמאל יורד כביש משובש לכיוון צפון, ולאחר שחולפים על פני מקום לרחיצת רכב ומספר מוסכים ממשיכים עם הכביש עד לדרך עפר שמשני צדדיה גדרות. ממשיכים בשביל הלבן וכעבור כקילומטר נמצאת מצד ימין ירידה אל שביל שמוליך לבית הכנסת העתיק של גוש חלב.

זהו אתר מומלץ לביקור, עם שרידי בית כנסת שהתקיים כאן ככל הנראה במאה ה-11, ובו נותרו שרידים ובהם עמודים וכותרות, כמו גם פתח הכניסה וכן מזבח בצד המזרחי של בית הכנסת.

אם שטפתם לאחרונה את הג'יפ או את הטנדר זה הזמן להצטער על כך: המשך השביל עמוס בכמויות "פודרה" עצומות שמעלות ענני אבק לרוב, וכעבור כקילומטר נוסף נמצאת מימין ירידה תלולה מאוד, אתגר לג׳יפאים, אל ערוץ הנחל. אפשר גם לעקוף את הירידה, להמשיך בשביל ולפנות ימינה. מכאן מגיעים למזלג שבילים שבו בוחרים את השביל הימני ואיתו מטפסים מזרחה עד למעיין ׳עין עלווה׳. להולכים ברגל מצפים כשני קילומטרים של צעידה על גבי שבילים חשופים, לכן מומלץ להצטייד מבעוד מועד במים ובכובעים.

The post טיול לסופ"ש: אל נחל גוש חלב appeared first on TheCar.

נחל צין נוטש את רמת עבדת, חותר במרץ בקמרים של הר הנגב, וצונח בסדרת מפלים מרשימה תוך שהוא מתחתר תחת קניוני ענק מרהיבים.

הנחל ניזון ממי מעיינות, בהם עין מעריף, עין עבדת ועין מור, ואלה מותירים אותו רטוב בכל ימות השנה. עם זאת, כוחו ועוצמתו של הנחל ניכרים בעת שיטפונות אדירים שזורמים אליו מרמת הנגב. בעת כזאת, שבה הימצאות בסמוך לערוץ טומנת בחובה סכנת מוות, שוטפים המפלים את הנחל במחזה אפוקליפטי ועוצר נשימה.

בסמוך לכניסה של שמורת עבדת מהלך יעל יפה קרניים ומלא הוד ליד עץ אלה אטלנטית, שולח בנו, המטיילים, מבט משועמם שבוחן ברעב אם נמצאת בידינו שקית 'במבה'. סקרנותו נמוגה חיש קל כשהוא מבין שלא נאכיל אותו, והוא שב לנבור בין האבנים. שני נשרים עורכים מעוף בוקר שחצני מעל, ואז נעמדים על ראש המצוק וסוקרים בעין חדה וחשדנית את החבורה הקטנה שמהלכת בשביל שמוביל אל עין עבדת.

סיסים וסלעיות מרחפים בקלילות, חוצים את הקניון האדיר ומתמקמים על המצוקים, חלקם צולל מידי פעם וחולף במהירות על פני משטח המים, מקוריהם נוגעים ללגימה חטופה שמרעידה את פני המים ויוצרת גלים קטנים.

קרני שמש בוקר מאיירות את ראש המצוק, מבקשות להניס את הצללים, להאיר ולצבוע את הקניון האפלולי. טחבים, שרכים ו'שערות שולמית' נדים עם זרם המים החלש ומוסיפים צבע ירוק למדבר הדהוי. הטבע חצב כאן קניון מרהיב עם מצוקים אדירים שנישאים והופכים את האדם לזעיר כל כך, במיוחד על רקע סלעי הענק שניתקו מהם בתקופות קדומות, צנחו אל האדמה וכעת הם נחים עליה כפסלים.

פתחיהן של שתי מערות גדולות פעורים בצד הדרך, מקושטים בשיחי מלוח בגוון ירוק דהוי ובעצי אשל שצמרותיהם שחו לנוכח הרוחות וזרמי המים. השביל מאובק אבל מסודר ומסומן, ובמהלך ההליכה אי אפשר שלא להרים מבט אל עבר המצוקים המרהיבים ככל שהמרחק ביניהם מצטמצם.

בתום מספר דקות הליכה מגיעים אל הקניון המפורסם של 'עין עבדת', שקירותיו חרוצים בחריצים דקים בצבעי חום-שחור וביניהם כלואים שכבות של חרסיות וחוואר. המים שלמרגלות הקניון, וקירות הקניון, יוצרים תמונה עם פרספקטיבה מטעה של שני קניונים כפולים שקירותיהם מחוברים זה לזה. כל מי שעובר על הסכר הקטן משתקף במים, ובקצה השביל נמצא מפל מים קטן עם זרזיף דק שמפלס דרך מבעד לסבך ירוק של שערות שולמית ואזוב ירוק.

מי המפל נופלים בפכפוך עליז אל בריכה גדולה עמוקה שבתוכה זועקת צמחיית המים הירוקה זעקה מתריסה של צבע כלפי צבעי החום והאוקר המאובקים של המדבר. זוג תורים שמצא מסתור בגומחה אפלולית בחלקו העליון של המפל מציץ מידי פעם לעברנו ונראים מבסוטים לאללה.

אפשר אמנם להסתפק בהליכה אל עין עבדת ובחזרה, אך מי שמבקש מעט יותר אקשן מוזמן לטפס במדרגות חצובות אל מסלול אתגרי שמוליך לכיוון 'עין מעריף', וכולל טיפוס בסולמות אל המפל העליון.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 40 מבאר שבע למצפה רמון, פונים מזרחה אל מדרשת שדה בוקר ויורדים בכביש מדהים אל חניון עין עבדת. (הכניסה בתשלום)

The post טיול לסופ"ש: אל עין עבדת appeared first on TheCar.

הר גמל, נקודת ציון בולטת מעל למכתש רמון, שימש לפני שנים כנקודת מפגש לבדואים שחיו ונדדו בסביבה. שנים לאחר הקמת העיר מצפה רמון זיהו תושבים את קו המתאר הייחודי, שנראה כמו גמל כורע, ורבים מהם טיפסו על השביל הבוגדני שמוליך לפסגה כדי לחזות ממנה במלוא הדרו של המכתש.

פרנסי העיר התקינו על פסגת הר גמל שולחן גדול שבסיסו ספסל, מבנה די מוזר שניצב בשעתו נטוע על ראש ההר, אולם איתני הטבע שעמלו לפסל את כריעת הגמל פרקו את היצירה הזאת לגורמים והשיבו לטבע את יופיו הבראשיתי.

לפני שנים אחדות  נבנתה במקום מרפסת תצפית מתוכננת וחזקה יותר שנראית כמו  סל ענק שמקיף את הפסגה. כעת, במבט מלמטה, נראה הגמל המוזר הזה כאילו שעל גבו הונח משטח להעמסת סחורות. מה שלא השתנה הוא הנוף עוצר הנשימה והמראות המרהיבים שנצפים מראש ההר: מכתש רמון, המצוקים, קירות המכתש ומגוון הצבעים בתחתיתו – פרס ראוי למאמציהם של מי שמתמודדים בטיפוס על השביל התלול.

ראש הר גמל נישא לגובה של 857 מ' והזמן המומלץ ביותר להימצא עליו הוא לקראת שקיעה: ראשית הביטו מזרחה, שם משתקפים גווני האדום והסגול של השמש השוקעת בקירות המכתש, ורגע לאחר מכן הביטו מזרחה וראו את השמש צונחת אל מעבר לאופק ומותירה אותנו בעלטה, עם שמים זרועי כוכבים. מטייל שובב כתב על שלט מתכלה: "לראות את מכתש רמון ו…לחיות", והוסיפו על כך אנשי העיר: "להיות במצפה רמון מבלי לטפס על הר גמל – כאילו לא היית בכלל".

מצד שני, פתגם ידוע שמזכיר לנו שאנחנו לא תמיד ערים לפגמים ולטעויות שלנו הוא "הגמל לא רואה את הדבשת שלו", וזה המקום לבחון את הרעיון הזה באופן קצת יותר מילולי. הפגם היחיד בתצפית מ'הר גמל' הוא שאי אפשר לראות ממנה… את הגמל. לכן, למי שכבר טיפס בעבר את המעלה התלול ומחפש אלטרנטיבה ראויה, או למי שרוצה לראות את הגמל עצמו, כדאי לעקוף את ההר מימין וללכת לעבר אמפי קטן שממוקם על שפת המכתש, למרגלות הר גמל בכיוון דרום.

מכאן אפשר לראות את מראות מכתש רמון על כל גווניו, הריו ונחליו, ואת  ציפורי המדבר שמרחפות ממעל תוך שהן מנצלות את זרמי האוויר, וגם כאן מתעצם כל היופי הזה לקראת שקיעה. מכאן גם רואים את קו המתאר המיוחד שהעניק להר את התואר הר גמל.

אגב, נא לא להתבלבל: גם ליער אחיהוד שבגליל יש 'הר גמל' משלו, בלב שמורת טבע שנקראת כך וממוקמת מצפון לכביש עכו-כרמיאל ומערבית לכביש 8513.

מכל מקום, כאשר מתכננים טיול שקיעה אל הר גמל כדאי שלא לא לשכוח לקחת אתכם כוסות, יין או ערכת קפה, מעט עוגיות ומשהו חם ללבוש. זאת גם נקודה אידאלית למי שמחפש מקום רומנטי להצעת נישואין: הרגע המתאים הוא זה שבו  מבעירה השקיעה את המכתש באדום, שניות לפני שהיא נעלמת.

כך מגיעים: הר גמל שמעל מכתש רמון נמצא מדרום מערב לעיר מצפה רמון, בסמוך לבית ספר שדה 'הר הנגב'. מן הכניסה למצפה רמון יש שילוט מסודר לעבר האתר, ולמרגלותיו נמצא מגרש חניה קטן.

The post טיול לסופ"ש: אל הר גמל appeared first on TheCar.

כאשר מתקרבים אל הכפר גוש חלב, אל-ג'יש בשמו הערבי, מבחינים כבר מרחוק ביופיו המיוחד. הישוב נח על גבעה מוריקה בלב הגליל העליון, כשהוא מוקף בבוסתנים ובכרמים פוריים שבהם מגדלים בין השאר נקטרינות, ענבים, תאנים ואפרסקים. מעל לראש הגבעה מזדקר מגדל פעמונים של הכנסייה העתיקה 'מאר בוטרוס', וזו חולשת על כפר שליו וקסום שכמעט ונושק להר מירון.

המסורת מזהה את א-ג'יש עם הישוב היהודי גוש חלב, אולם ההתיישבות במקום החלה מאות שנים קודם לכן, כבר בתקופת הברונזה. שתי השערות רווחות אודות מקור השם גוש חלב: על-פי האחת הוא ניתן לישוב מפני שהוא שוכן בלב אזור גבעות אבני גיר רכות ולבנות, והאחרת גורסת שהשם מתאר את עושרו של המקום – בין אם בזכות שמן הזית שהיה ידוע בכמותו ובטיבו, או בזכות שומן הבהמות שגודלו שם, או החלב הרב שאלה הניבו.

על-פי המסורת הייתה גוש חלב עיר יהודית מוקפת חומה עוד מימי יהושע בן נון, ובימי בית שני זאת הייתה העיירה היהודית החשובה והגדולה ביותר בגליל העליון, ובירתו המינהלית של האזור. בתקופה ההלניסטית נקראת גוש חלב Giscala, ובכתבי יוסף בן מתתיהו היא נקראת גיסקלה.

בעת 'המרד הגדול' ברומאים, בשנת 66 לספירה, ביצר יוחנן בן לוי, שנודע כ'יוחנן מגוש חלב', את הישוב בחומה חסונה והנהיג את הלוחמים היהודים של ערי הגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מבין ערי הגולן והגליל שהחזיקה מעמד לאחר נפילת גמלא, יודפת ותבור. בהמשך, כאשר טיטוס צר על העיר מילט יוחנן את לוחמיו לכיוון ירושלים ותושבי גוש חלב הסגירו את העיר לרומאים ללא קרב, אבל בשלמות. הגייסות הרומים דלקו אחרי הלוחמים והרגו רבים מהם.

גם לאחר חורבן בית שני נשמר רצף ההתיישבות היהודית בכפר, עד למאה ה-19, ובכפר נמצאים שרידיהם של בית כנסת עתיק, בית קברות יהודי עם מבוך של מערות קבורה וכתובות שמתוארכות בין המאה ה-11 למאה ה-15.

ביקור בקברי צדיקים בגוש חלב החל להתפתח עוד בימי הביניים, היות שלפי המסורת קבורים בכפר, בין השאר שמעיה ואבטליון – נשיא הסנהדרין ואב בית הדין של הסנהדרין בסוף תקופת החשמונאים. שמעיה ואבטליון, כך על-פי התלמוד, היו גרים, או בני גרים, ומצאצאיו של סנחריב מלך אשור אשר כבר מחדש את יהודה 700 שנים לפני הספירה ("הרב עובדיה מברטנורא: שמעיה ואבטליון – גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם"). קברים "מפורסמים" נוספים בתחומי הישוב מיוחסים לנביא יואל בן פתואל, רבי מאיר בן יצחק, ואף – וזה מעניין – לרבי אלעזר בן שמעון בר יוחאי, אשתו וכלתם. בנוסף נמצאות בתחום הישוב מערות קבורה עם קברים שונים מן התקופה הביזנטית.

מעניין לדעת שלאורכה ולרוחבה של ישראל פזורים 137 ציוני קבר שמוגדרים 'קברי צדיקים', ומבלי להידרש למידת צדיקותם של אלה אין אפילו ודאות שכמה מהם באמת קבורים תחת חלק מן הציונים הללו. שני מקומות ציון שאין עליהם עוררין הם קבר 'האר"י הקדוש' בבית הקברות העתיק בצפת, וקבר רבי שמעון בר יוחאי על הר מירון. בלב גוש חלב יש מספר נקודות ציון קבר, אחת מהן היא לקבר הוריו של הרשב"י ואשתו.

רבי אלעזר בן רבי שמעון, אשר שיתף פעולה עם הרומאים בין השאר כדי להבטיח את הסדר הציבורי ואת שלום עמו, חשש, כך על-פי המסורת, שלאחר מותו לא ינהגו כראוי בגופתו. לכן הוא ציווה ששרידיו יוטמנו בעליית הגג שבביתו בכפר גוש חלב. לפי התלמוד, כל עוד שגופתו של רבי אלעזר שכנה בעליית הגג היו באים בני הכפר אל הבית כדי לשטוח את המחלוקות שלהם שם ולקבל מהרבי תשובה, אשר הייתה יורדת אליהם כהד. הימצאות שרידיו שם גם הגנה על התושבים, כך הם האמינו, מפני חיות רעות, ולכן הם סרבו לבקשתם של בני הכפר מירון לאפשר את העברתם לקבורה במירון, לצד הרשב"י.

אגדה עממית מספרת שלילה אחד חלם אחד מבני מירון שהרשב"י ביקש ממנו להביא את גופת בנו ולקבור אותה לצידו, אולם כאשר בני מירון ניסו לבצע את הבקשה קידמו אותם אנשי גוש חלב "במקלות ובקילשונים" ומנעו בכח את המבצע. התלמוד מספר שלימים הצליחו המירונים במשימתם כאשר ניצלו שעת כושר שבה אנשי גוש חלב היו עסוקים בהכנות ליום הכיפורים, והם חטפו את שרידי הגופה מן הכפר וקברו אותה בהר מירון.

בנימין מטודלה, המטייל המפורסם בן המאה ה-14, הזכיר בספרו ביקור שערך בגוש חלב וכן את קברי הצדיקים שבהם ביקר בגליל: קבר רבי יהודה הנשיא בציפורי, קבר רבן יוחנן בן זכאי בטבריה וכן הלאה. רבי יצחק חילו כתב לימים: "גוש חלב רחוקה מעט מצפת. שם נמצא קהילה קדושה של יהודים עשירים, נדיבים ובעלי טובות. הם עושים מסחר גדול בשמן ויין, אשר ישלחו למרחקים. יש להם בית כנסת ישן ובית מדרש והם מחזיקים מספר רב של תלמידי חכמים. קברי שמעיה ואבטליון ישנם שם, וגם קברי אדרמלך ושראצר אבות אבותיהם, שהם בני סנחריב ושהתגיירו במקום הזה. מצבותיהם יפות ועתיקות והן מאבני גזית. גם קברים עתיקים ומערות רבות המכילות קברים עתיקים יש למצוא בגוש חלב".

מהדורה מודרנית של גוש חלב הוקמה במאה ה-18 על שרידי ההתיישבות הקדומה, וזאת בידי נוצרים מהעדה המארונית (זרם בנצרות המזרחית הקתולית) אשר נמלטו מלבנון וישבו באותה עת גם את הישוב בירעם. בתקופת מלחמת העצמאות גורשו תושבי בירעם ורבים מהם מצאו מקלט בג'יש, שם חיים הם וצאצאיהם עד היום. כעת חיים בג'יש, בהרמוניה, נוצרים דרוזים ומוסלמים, וזכר ההתיישבות היהודית מונצח במספר אתרים, רבים מהם קברי צדיקים שניצבים בין חצרות הבתים.

תושבי הכפר שומרים על המקומות ומטפחים אותם, ורוב היהודים שמגיעים אל קברי הצדיקים כדי לשאת תפילה מקפידים גם הם לשמור על קדושת המקום ולהתחשב בשכנים, וזה מוסיף ליפי הכפר הפסטורלי שלמרגלות הר מירון.

בימים אלה, שבהם מתכסות הגבעות הלבנות שסביב גוש חלב בפלומה רכה וירוקה, מאד מומלץ לטייל גם מסביב לכפר, ובמיוחד באתר שנמצא במרחק קצר ממנו ונקרא "העין הכחולה של גוש חלב". זהו "אגמון" קטן, בקוטר של כשלושים מטרים, ובימי החורף הוא נמלא במים שזוהרים בצבע כחול טורקיז בלב הגבעות. בשעות הבוקר פוקדות את האגם חיות בר שונות, בהן צבאים, חזירי בר ושועלים, והמחזה מרהיב.

כך מגיעים:
נוסעים ממערב למזרח על כביש 89 (מן הישוב מעלות לכיוו צפת) וחולפים על-פני סאסא לכיוון מירון. ג'יש ממוקמת ממערב לסאסא, לפני הפניה דרומה למירון. אפשרות אחרת, נוסעים אל מירון – ממזרח מכיוון צפת או ממערב מכיוון עכו, וממירון ממשיכים צפונה. כדי להגיע לאגמון עולים ברחוב הראשי של הכפר לכיוון צפון, עד לצומת T שבה פונים שמאלה וממשיכים עד לכנסייה העתיקה. מכאן ממשיכים מערבה על דרך עפר לבנה, עד לאגם.

צילום: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל קברי צדיקים בגוש חלב appeared first on TheCar.

לא הרחק מעין חצבה נטוע אחד העצים העתיקים ביותר בארץ ישראל, אם לא העתיק מכולם. יש שטוענים שגילו 500 שנים ויש גם מי שמפליגים ואומרים שהוא בן אלף. זהו עץ 'שיזף מצוי', ששורשיו ינקו במשך מאות שנים ממי מעיין שופע שנבע בסביבתו, מעיין שהיה גם אחד ממקורות החיים לישוב שהתקיים לא הרחק ממנו.

לפני אי אילו שנים נתפסו מי המעיין בקידוח של 'מקורות' והנביעה יבשה, מה שכמעט הביא את השיזף הקשיש לקיצו. אנשי קק"ל, במאמץ להצילו, התקינו סביב העץ מערכת טפטפות שמאפשרת לו לשרוד את יובש המדבר. כך ניצב כיום השיזף העתיק, כפוף ברובו ועם חלקי נוף יבשים, אבל עדיין מרשים מאין כמותו וירוק ברובו, כשהוא נישא לגובה של כ-12 מטרים. אגב, עובדה לא חשובה אבל מעניינת אחרת היא ששמו הלטיני של השיזף, Ziziphus spina-christi מתורגם בשפת העם ל'קוצי המשיח' מפני שלפי האמונה הנוצרית הונח על ראשו של ישו "זר קוצים" מענפיו בעת הליכתו ב'ויה דולורוזה', נתיב הייסורים, בדרך לצליבתו.

לא הרחק משם ניצבים שרידי 'מצד חצבה' – תל ארכאולוגי של ישוב ושל מצודת הגנה. הישוב התקיים כאן עוד מתקופת הברזל ועד לתקופה הערבית הקדומה. המצד, שנבנה על מפגש בין הדרך שיורדת ממעלה עקרבים עם הדרך שמגיעה מים המלח, סימן בימי ממלכת יהודה את גבולה הדרומי, והוסיף לתפקד כמצודת הגנה עד לקראת סוף התקופה הביזנטית.
המשמעות האסטרטגית של נקודה זאת לא נעלמה גם מעיני הבריטים, אשר הקימו כאן בתקופת המנדט את משטרת 'עין חוצוב', ובמהלך מלחמת העצמאות, ב'מבצע לוט', השתלט עליה צה"ל וחטיבת גולני התארגנה בה לקראת כיבוש העיקר אילת.

במשך כ-1,500 שנים – מן המאה העשירית לפני הספירה ועד לתקופה המוסלמית המוקדמת, היו ההולכים במדבר מחשבים את דרכם בהתאם למקומות מוצלים ובעיקר לפי מקורות המים, ובין השאר נהגו לחנות תחת השיזף ולהרוות את צימאונם במי המעיין. אגדה עממית מספרת שמי מבין ההולכים בדרך, אולי תחת השפעת השמש הקופחת, הפיץ מתי שהוא שמועה אודות אוצר שהוטמן והוסתר ממזרח לעץ. מן השמועה הזאת נותר בור גדול אשר מעיד ודאי על מישהו שלקח אותה ברצינות גדולה מידי.

לאחר שמבקרים את העץ העתיק בישראל אסור שלא לפקוד את המצד, אתר ארכיאולוגי שהחל לחשוף את קורותיו בחפירות שהחלו כאן לפני קרוב ל-30 שנים. האתר בנוי משש שכבות עיקריות – הראשונה בהן היא מצודה ישראלית גדולה מן המאה העשירית לפני הספירה, מתקופת דוד ושלמה.

ההנחה היא שמלכי יהודה – יהושפט, אמציה בן יואש ועוזיהו בן אמציה, תרמו כל אחד את חלקו לבניית המצודה, וכיום אפשר להבחין עדיין ביסודות קירות המצודה המקורית ושרידים נוספים.
מצודה זאת נחרבה ברעידת האדמה של שנת 760 לפני הספירה, ועל שרידיה נבנתה בימי המלך יאשיהו מצודה קטנה יותר. מאז החליף המקום ידיים בין הנבטים לרומאים, אלה הקימו עליה "מצודה רומית תקנית מדגם 'קסטלום'" אשר הייתה חלק מקו ההגנה שלהם בדרום ובסיס לבניית הדרך שעולה במעלה עקרבים.

כמעט אלפיים שנים לאחר מכן, בשנת 1967, התגלגל למקום יהודי אמריקני בשם שמחה פרלמוטר אשר ייסד כאן ישוב בשם 'עיר אובות', שהוא הישוב הקטן ביותר בארץ ישראל.
בתחילת הדרך קיים פרלמוטר במקום ישוב עם אורח חיים יהודי-נוצרי דתי, אך לימים התקרב לעדה החרדית בירושלים, ולאחר גלגולים שונים התקבצו במקום מספר משפחות, יהודיות ונוצריות, והמדינה הכירה במקום כחווה חקלאית.

אם כל אלה לא מספיקים כדי למלא פיסת ארץ לא גדולה במיוחד יש גם מי שמזהים את אחד האתרים הנוספים בסביבה, מצד תמר, אשר נבנה על-ידי הנבטים, עם מצודה שנבנתה לצד העיר המקראית תמר (וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תמר [תַּדְמֹר] בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ), אם כי זיהוי זה לא ודאי.

כך מגיעים: נוסעים דרומה על כביש הערבה (דרום כביש 90), וכ-20 ק"מ דרומית לצומת הערבה פונים מן הכביש לפי השילוט "עיר אובות, עין חצבה".

בסביבה 1: מרכז ויידור. מרכז מבקרים חדש שמספר את סיפור ההתיישבות בערבה. המרכז מקיים סיורים (בתשלום) שכוללים סרט בתלת מימד, ביקור בחממות תצוגה וכן ביקור ב"חלל חוויתי מסקרן" שמקנה הצצה אל חיי תושבי הערבה בימינו. המרכז פתוח בכל ימות השבוע.

בסביבה 2: חוות התנינים קרוקוולו. סיור מודרך (בתשלום) שבמהלכו אפשר לראות תנינים מקרוב, החל בגדולים, שאורכם מגיע למספר מטרים ועד לצעירים, כולל תצוגת ביצי תנין באינקובטור ותנינים שזה עתה בקעו מן הביצים. בסוף הסיור אפשר ללטף תנין קטן ולהצטלם איתו.

בסביבה 3: לאוהבי נהיגה: אחת הדרכים היפות והמהנות לנהיגה מתפתלת ב"סרפנטינות" של מעלה עקרבים. עולים, יורדים, עולים. העיקר שנהנים ונוהגים בזהירות.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל מצד חצבה ועיר אובות appeared first on TheCar.

על המורדות הדרום מזרחיים של רמת הגולן, ממזרח לכינרת, נמצאים 'מצוקי און' שנישאים מעל ל'ארץ כינרות'. המצוקים מתוחים לאורך כשישה קילומטרים – מהשיפולים שיורדים לנהר הירמוך בדרום ועד לכפר חרוב ולנחל עין גב בצפון. המצוקים, שגובהם בין 300 ל-360 מטרים מעל פני הים, משקיפים על הכינרת מגובה של כ-500-570 מטרים, והם המצוקים התלולים מבין כל מורדות הגולן לכיוון עמק הירדן.

המרחק משפת המצוק אל הכינרת, שבנקודות שונות מגיע לשני קילומטרים בלבד, יוצר פרספקטיבה מרהיבה, כמעט מפחידה כאשר נמצאים על שפת המצוק. מצוקי און הם חלק משמורת הטבע 'סוסיתא', ובקרוב יפרחו עליהם ריכוזי חלמונית גדולה, רקפת מצויה, ואירוס הגלבוע.

לאורך מצוקי און – בין מבוא חמה לכפר חרוב – סלולה טיילת נוף שממנה נשקפים נופים מהממים של הכינרת וטבריה ממערב, בקעת הירדן מדרום והגליל מצפון מערב. כ-1,500 מטרים מדרום למבוא חמה נמצאת נקודה שאמנם נקראת 'הר נמרון' (או 'ג'בל עין א-נימר' בערבית) אבל זהו לא באמת הר אלא אחת מנקודות השיא שלאורך המצוק. נקודה זאת חביבה במיוחד על צנחני הרחיפה אשר מסתייעים ברוחות המערביות שמטפסות על המצוק ונושאות אותם מכאן למעלה.

לא חייבים להיות צנחני רחיפה כדי להגיע לכאן, לשבת מסביב לגזיית הקפה ולהתענג על הנוף המרהיב. מכאן מערבה, מעבר לכינרת, ממלאים שדות חקלאיים את התמונה עד לקצה האופק, ולמרגלותינו נושק לכינרת קיבוץ עין גב והמעגן שלו פולש אל מי האגם. בתי טבריה נראים מכאן כאילו שהם גולשים אל מי האגם, מטעי דקלים, וישובי מערב הכינרת שגגותיהם האדומים מציצים בין סבך העצים.

ממזרח לכביש 90, בין מטעי הבננות, קיים אתר הנצחה לטייסים טורקים שריחפו כאן באזור במטוס קל שעשה את דרכו מדמשק לירושלים. השמועה מספרת שרו ה'שרקיה' החזקה, שנושפת בכינרת בשעות אחר הצהריים, "הדביקה" אותם למצוק וריסקה את המטוס.

עד למלחמת ששת הימים עבר קו הגבול עם סוריה מתחת לראש המצוק ואילו שטח המדרונות היה אזור מפורז. לא הרחק מכאן, במקום שבו נטוע כיום יער מבוא חמה, הקים צה"ל מוצב צבאי שבו הוצבו בשעתו תותחי ענק שכיוונו אל עבר ממלכת ירדן. תותחים אלה זיכו את המוצב בתואר "מוצב תותחי נברון" – על שם ספרו המפורסם של אליסטר מקלין, אולם לאחר שחרור רמת הגולן פונה הבסיס והוא שומם כיום. למרגלות המצוקים נובעים מספר מעיינות קטנים, בהם 'עין שוקו' שליד מבוא חמה, עין שריר ועין עקוב (עין תאופיק) שמסמן את הקצה הדרומי של 'שביל הגולן'.

הכינרת אהובתנו, שהולכת ומתכווצת בכל שנת בצורת נוספת שפוקדת אותנו, נראית לפעמים כאילו שהערפל הרך שגולש מן ההר מלבין את צבעה הכחול. עם זאת, ברגע שבו מתפזרים העננים מתחדדים מראות הנוף ובצפון הרחוק נדחק לתמונה גם חרמון הסבא.

כך מגיעים:

מצומת צמח נוסעים על כביש 92 לכיוון חמת גדר ומטפסים עם כביש 98 . בסוף העלייה, משמאל לכביש, נמצא הר נמרון, וכדי להגיע לקצה המצוק ממשיכים בין שדות תבלינים וחורש אקליפטוס. אסור לנסוע על הציר הזה עם רכב שלא מצויד בהנעה כפולה בתקופת גשמים מפני שהשביל מאד בוצי.

בסביבה 1: דרך נוף קק"ל שמתפתלת על המצוק ומגיעה עד למבוא חמה. אפשר לעקוב אחרי סימון 'שביל הגולן', מתאים לכל סוגי הרכב.

בסביבה 2: בסיס צה"ל שהוקם לצורך הצבת תותחים כבדים. במקום, שפתוח לקהל, נותר הבונקר החסון.
הכניסה דרך השביל שמוליך ל'עין תאופיק', לאחר פיצול שמאלה מוביל השביל אל תותחי נברון, עין תאופיק ועין עקוב. במקום יש פינה שקק"ל הכשירה, עם מקומות ישיבה לפיקניק, ומעיין זורם.

בסביבה 3: עין עקוב הוא מעיין יפה שבו הוצבו גשרון נאה ופינת ישיבה, צומחים בו צמחי הרדוף, ומסלול מיוחד להולכת מים ממלא בימי חורף בריכת בטון.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל הר נמרון appeared first on TheCar.

אַשְׁדּוֹד, העיר השישית בגודל אוכלוסייתה בישראל, נוסדה בשנת 1956 כמועצה מקומית והוכרזה כעיר 12 שנים לאחר מכן. אבל ההיסטוריה של אשדוד היא בין העתיקות ביותר בעולם: התיישבות אנושית באזור התקיימה כבר בתקופת האבן, לפני עשרות אלפי שנים.

השם אשדוד נזכר לראשונה בתיעוד היסטורי כ-1,700 שנים לפני הספירה בהתייחסות אל עיר כנענית מבוצרת, אולם כבר מתקופת הברזל, כלומר לפני כ-3,000 שנים, התקיימו כאן זו לצד זו שתי ערים: אשדוד, שהייתה עיר יבשתית מבוצרת ואחת מחמש הערים הפלישתיות הגדולות בארץ ישראל, ואשדוד-ים, שהייתה עיר נמל חשובה. שרידים של שתי הערים האלה נמצאים מדרום-מזרח ומדרום לעיר המודרנית שמוכרת לנו כיום.

הפלישתים שלטו באשדוד "היבשתית" החל מלפני 3,200 שנים ועד לפני כ-2,700 שנים, ולאחר מכן נכבשו שתי הערים, לפי הסדר, על-ידי המצרים, היהודים (עוזיהו מלך יהודה), האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, החשמונאים, והרומאים, אשר העבירו אותה במתנה לידי המלך הורדוס לפני כ-2,050 שנים. במאה הרביעית לספירה דעכה העיר היבשתית, אשדוד, ואילו אשדוד-ים, שממוקמת כחמישה קילומטרים צפון מערבית אליה, החלה להתרחב בזכות המסחר הימי.

בתקופת הכיבוש הערבי הראשון, במאה השביעית, הוקמה מצודה על שרידי העיר הביזנטית במטרה להגן על הישוב מפני פלישה ימית, ובשנת 1099 היא נכבשה במסע הצלב הראשון ויושבה על-ידי צלבנים. בשנת 1260 ננטשו המצודה, והעיר הימית, ונותרו בשיממונם למשך כמעט 700 שנים עד להקמת העיר העברית החדשה, אשדוד. עם זאת, לא הרחק משם התקיים עוד מימי הכיבוש הערבי של המאה השביעית לספירה כפר ערבי בשם איסְדוּד, ובשנת 1596 נכתב שאוכלוסייתו מנתה 413 נפש.
הכפר הערבי התפתח בתקופה העות'מאנית לעיירה ובה ח'אן ונמל דייגים, ובימי מלחמת העולם הראשונה יובאו למקום ממצרים פועלים רבים. עם סיום המנדט הבריטי, וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו כוחות הצבא המצרי לישראל וכבשו את העמדות הישראליות שבאזור, מה שהפך את הכפר איסדוד לנקודת העימות הצפונית ביותר בין צה"ל שזה עתה הוקם לבין המצרים.

"מבצע יואב" התקיים כארבעה חודשים לאחר שצה"ל ניסה, ולא הצליח, להכריע את המצרים באזור אשדוד, ובמהלכו הוכרעו המצרים ונסוגו דרומה יחד עם תושבי הישוב שנמלטו לעזה.
לאחר הקמת המדינה יושבו במקום 22 משפחות מקרב עולי מרוקו, ומאז ועד היום הייתה אשדוד לאחת הערים שקלטו את כל גלי העלייה לארץ ישראל. עם זאת, פריצת הדרך הגדולה הראשונה של העיר, מבחינת התפתחות פיזית ודמוגרפית, התקיימה בתחילת שנות ה-60 במקביל להקמת נמל הים הגדול ביותר של ישראל.

אחד ממראות הנוף המרשימים ביותר של הים התיכון ממערב, ושל העיר האדירה שצמחה לחופו, מתקבל כאשר מטפסים אל ראש 'גבעת יונה' שנישאת לגובה של 53 מטרים מעל חופה הצפוני של העיר. המסורת המקומית הקדומה גורסת שהתל נקרא על שמו של יונה הנביא אשר נפלט במקום זה מלועו של הלווייתן והגיע אל החוף. על גבעת יונה נמצא המגדלור של נמל אשדוד, אשר אינו בשימוש, ולצדו מגדל מים שנבנה בשנות החמישים, כמו גם ציון הקבר שאותו מייחסים המוסלמים ליונה הנביא.
מדרגות מטפסות אל הקבר, שנמצא מאחורי המגדלור הענק, ושביל קצר מוליך אל המבנה העתיק שמסביבו ישנה תצפית נפלאה אל מלוא 360 המעלות, ובמיוחד לעבר נמל אשדוד. את הגבעה מקיפה טיילת קצרה שבה הוצבו ספסלים אל מול מרחבי הים האדירים ואל מול מראות הנמל ששוקק באניות. באופן טבעי, שעות השקיעה מועדפות על מבקרים ועל תושבי העיר שמתקבצים כאן כדי להיפרד מהיום, וחלקם יושבים בבית הקפה והמסעדה שבמקום.

בחופה הדרומי של העיר, מול שדרות יצחק רבין, ולאורך שדרות משה דיין, ניצבים שרידי מצודת אשדוד ים אשר ננטשה, כאמור, בשנת 1260. בשנים האחרונות שוחזרו מספר חדרים מחדרי המצודה, ועל אף שעבודת השחזור טרם הושלמה קשה שלא להתרשם מן היופי והגודל של האתר.

מוצאו של העם הפלישתי, אשר הגיע במספר גלים אל דרום ומרכז הארץ והתיישב בעיקר בערים אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון – לא ידוע בוודאות. ההנחות המקובלות הן שהפלישתים יצאו מן האי כרתים או האי קפריסין, וממצאים ארכאולוגים שונים מצאו קשר בין התרבות החומרית שלהם לבין התרבות המיקנית של אזור הים האגאי.
במוזיאון אשדוד לתרבות הפלישתית ע"ש קורין ממן אפשר ללמוד על חייהם כפי שאלה נשקפים ממוצגים שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות, כמו כלי נגינה, פסלונים, צלמיות, פרטי קבורה ועוד. (מוזיאון אשדוד, רח' השייטים 16, 08-8543092. הכניסה בתשלום).

אשדוד המודרנית פרושה לאורך חוף מרשים של חולות זהב, שכמעט לכל אורכו נושקת טיילת יפה שמשקיפה על הים. מסלולי הליכה מתוחים בצמוד לחופי הרחצה הוותיקים – לידו, מי עמי ואורנים, והטיילת סובבת מרינה גדולה על היאכטות והסירות שעוגנות בה ומתערסלות בנדנוד נעים עם הגלים הרכים.

בצמוד למרינה הוכשר מגרש חניה גדול שמאפשר חניה בחינם, וכאשר מוסיפים לכך שמש שוקעת שצובעת את העולם בכתום, ואת קולות השחפים שצוללים אל מי המרינה מתקבלת אווירה דרום אירופאית – ים תיכונית קלאסית. לא פלא שרבים מ"נמלטי צרפת" – יהודים צרפתים שחוו בשנים האחרונות את האנטישמיות שגואה במדינה, בחרו להתיישב באשדוד ולהניע את הקמתן של מספר שכונות גדולות ומפוארות.
לא מיותר גם לציין שאשדוד, בשונה מערים אחרות בישראל, היא בין הערים היותר מתוכננות – וזה ממש לא עניין מובן מאליו במקומותינו.

כך מגיעים: לאשדוד יש שתי כניסות ראשיות, ומכל אחת מהן צריך פשוט "למשוך" מערבה, לכיוון הים.

טיפ 1: "עושים שוק מכוניות": אם בחרתם לבקר באשדוד ביום רביעי – הרווחתם. ברחבת החניה של חוף לידו (רחוב הטיילת, רובע א') מתקיים שוק גדול למכוניות אספנות החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעת השקיעה. אגב, במוסך 'רלקס' המפורסם, בצומת הנמל, קיים מוזיאון מכוניות קבוע בכל ימות השבוע.

טיפ 2: מרוקו באשדוד. מבנה בסגנון צפון אפריקאי שנראה כמו ארמון מארמונות המלוכה של מרוקו, נקרא 'לה ממוניה' ונראה מאד מרשים מבחוץ. זהו קניו מסחר שממוקם על שפת הים, בחוף מי עמי שברחוב הטיילת.

טיפ 3: רעבים? המסעדה של אידי נחשבת לאחד ממוסדות האוכל המפורסמים בישראל, ודאי בקרב מי שאוהבים דגים ומאכלי ים. רצוי מאד להזמין מקום מראש. 08-8532058

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אשדוד שלא הכרתם appeared first on TheCar.

עצירת הגשמים מעלה בימים אלה סימני שאלה אודות התואר שבו צריך לכנות את העונה שבה אנחנו נמצאים כעת, אבל לטעמי זאת העת היפה ביותר לטיול באזור עמק החולה.

מכסות המים של חקלאי הצפון קוצצו בגלל הבצורת, אבל על פני חלק מן השדות החקלאיים הפתוחים נעות להן בנחת מערכות השקיה אוטומטיות מסוג "קו נוע" ומשקות את הגידולים בהתאם להוראות המחשב. שלכת נהדרת במטעי הנשירים מציגה מופע ויזואלי מרהיב של כל גווני האדום והכתום ואת שולי החלקות תוחמים שבילי עפר ותעלות מים שמאיירים את התמונה בגוונים של חום-אדמה אדמדם או חום-אוקר של כורכר.

היופי הנהדר מלווה בצלילים מן השמיים: להקות ענקיות של עגורים שחורפים אצלנו נוחתות בשדות עמק החולה וב'אגמון'. ציפורי הענק סועדות סעודת ערב בטרם שהן משפרות מיקום אל תוך מי האגם הרדודים, שם הן ישנות שנת לילה כשהן מוגנות מפני טורפים. העגורים חיים כבני זוג נאמנים לכל חייהם הבוגרים והם מגדלים יחד את גוזליהם. יחדיו הם מעופפים מארצות הקור אל ארצות החום בסתיו ובחורף, ויחד הם חוזרים לאירופה באביב. קריאותיהם המיוחדות מלוות אותנו בימים אלה לכל אורך הטיול.

מאד מומלץ להתחיל את הטיול בעמק החולה בנהיגת שבילים בשעות הבוקר, עם פיקניק לאורך המסלול, ולסיים אותו לקראת ערב ואל תוך הלילה באגמון החולה, אשר מופעל בידי קק"ל. שבילי העפר, שברובם מתאימים לכל כלי הרכב וחלקם רק לכלים בעלי הנעה כפולה, חוצים את עמק החולה ממערב למזרח ומצפון לדרום. השביל הראשי מתחיל בכביש 90, בסמוך לפניה אל אתר האגמון, ונמתח משם מזרחה אל התעלה המזרחית של הירדן. מי שנוהג בג'יפ חסון, או בקרוסאובר בעל הנעה כפולה, יכול לרדת גם אל שבילים אחרים, למשל אל שביל שנמתח ממערב לתעלה המזרחית ומוליך אל שדות מעובדים לצד מטעי נשירים ולאורך התעלה המזרחית.

עם זאת, חשוב מאד לזכור שכמו בכל מקום אחר בארץ – ירידה מן השבילים אסורה מכל וכל, גם בגלל הפגיעה בערכי טבע וגם – במקרה הזה – בגלל פגיעה בשטחים חקלאיים.
תעלות השקיה וניקוז שונות בעמק החולה מונעות "קיצורי דרך", והגשרים שמתוחים מעליהן מועטים. חשוב לזכור את זה מבעוד מועד ולפתוח את תוכנת הניווט בטלפון הנייד או להיעזר במפת סימון שבילים כדי להימנע מ"ברבור" ונהיגה ממושכת ומיותרת. אין צורך (אנחנו מקווים) להתרגש מקולות של פיצוצי יריות ורעשי סירנות, בדרך-כלל לא מדובר בבעיה ביטחונית אלא ברעשים מכוונים שנועדו להפחיד את העגורים ולגרש אותם מן השדות הזרועים.

הקרן הקיימת לישראל מפעילה את "פרויקט העגורים" שמטרתו למנוע נזקים לחקלאים ולרכז את עשרות אלפי העופות הנודדים בשטח אגמון החולה, על-ידי כך שבשעה שהעופות מגורשים מרוב שטחי העמק הם זוכים בסעודה קלה וזמינה בשטח האגמון, באמצעות מפעל האכלה ייעודי. במחצית הראשונה של עונת הסתיו, לרוב בין סוף ספטמבר לאמצע נובמבר, מאפשרים לעגורים לשהות בשדות שמהם נאספו גידולי הקיץ וליהנות מן הפחת שנותר עליהם לאחר האיסוף והקציר.

במחצית השנייה של הסתיו, מאמצע נובמבר ועד לסוף דצמבר, מונעים מן העגורים לנחות על השדות שזה עתה נזרעו, ולאחר מכן, בתחילת השנה האזרחית, נפתחת תחנת האכלה שממנה מורחקים עופות אחרים, כאלה שלא מזיקים לחקלאים. מספר העגורים שחורפים אצלנו הולך וגדל משנה לשנה, וכדי לווסת אותו כראוי מתקיים שיתוף פעולה בין קק"ל לחברה להגנת הטבע במחקר אשר ממומן על-ידי שירות הייעור האמריקני במטרה לנהל נכון את "פרויקט העגורים".

אנחנו, כאמור, משוטטים לנו בשעות היום בשדות העמק, ומתכננים פיקניק של צהריים, או עצירת קפה, לצד התעלה המזרחית של הירדן, לכיוון שמורת אחו גונן. כאן ישנם מספר מקומות חביבים לישיבה – משטחי עשב ירוק שגולשים אל המים. את טיול הבוקר תזמנו כך שנוכל להתייצב באגמון החולה לקראת שעת שקיעה כדי להצטרף לסיור (בתשלום) ב"עגלת המסתור". בכל עגלה כזאת, שנגררת על-ידי טרקטור, יש שתי שורות מושבים שעליהם יושבים חובבי ציפורים סקרנים, ומדריך מיומן.

כדי ליהנות מן הסיור ולצפות בציפורים ובחיות הלילה מבטלים את המבזק ("פלאש") במצלמות ובטלפונים הניידים, ושומרים על השקט. כל צדדי העגלה, למעט דופן אחת, מכוסים בבד ברזנט כדי להסתיר את הקהל, ומכיוון שטרקטורים מושכים מידי יום את עגלות ההאכלה הציפורים לא רק שלא פוחדות מן הרעש שלהם אלא אפילו די מחבבות אותו. המדריך, או מדריכה, מסבירים לאורחים אודות נתיבי נדידת הציפורים וגם אודות שאר בעלי החיים באזור, למשל הנוטריות יפות הפרווה, ועל ההיסטוריה של עמק החולה ושל האגמון.

שעת התצפית הטובה ביותר במהלך היממה היא לקראת שקיעה, שעה שבה נדמה שכל המולת היום באה לידי עצירה ומנוחה. עופות מתארגנים לשנת הלילה, ברווזים מנצלים את האור האחרון כדי לקושש מעט מזון – צוללים אל תוך המים ורק קצה זנבם מבצבץ כלפי מעלה, רגליהן הדקות של אגמיות מדלגות בעדינות והן מביטות בהשתקפות דמותן על המים, דאיות – עופות דורסים גדולים – חגות בהמוניהן מעל השדות ומשחרות לסעודת נברנים, אינספור שחפים לבנים נחים ומחפשים חרקים על השדות הכהים תוך שהם צובעים עליהם כתם לבן שנחזה להיות אגם מים.

אנפות, שמקפידות להתרחק מחברתם הצעקנית של השחפים, מטיילות להן בניחותא באצילות מתנשאת, שולחות צוואר ומעלות אוכל במקורן. מי אגמון החולה נצבעים בגווני השקיעה האדמדמים שצובעים באותם גוונים גם את חבורות השקנאים הלבנים, ובמערב, מעל להרי נפתלי, נדמה כאילו שהשמש עושה מאמץ אחרון להיאבק בעלטה שעוטפת את גושי ההר בעת שאלה מתנקדים באורות של הישובים השונים.

ברגע זה של חסד, בסוף יום, מתכסים לפתע השמים במסך שחור וצפוף של אלפי עגורים מצווחים. צלליותיהם ארוכות, ראשיהם שלוחים לפנים, רגליהם מתוחות, והם דואים מעל לעגלת התצפית ומכסים את כל הנוף. העגורים מקיפים ללא מורא את הטרקטור והעגלה ונוחתים מסביב לנו במקום שאותו מכנים אנשי המקום "הפאב". כאן הם מתכנסים, כאילו, ל"כוסית לילה" אשר מוגשת להם על-ידי "המוזג" – איש מאנשי האתר, נישנוש אחרון לפני שהם פונים אל מקומות הלינה שלהם, באגמון.

כ-60 אלף עגורים חולפים בשמי ארצנו במהלך כל שנה, רובם נח כאן למשך יומיים שלושה וממשיך דרומה לאפריקה, וכ-25 אלף מהם מבלים אצלנו למשך החורף כולו, עד לפברואר או מרץ.
נוסף להם חורפים אצלנו בין 40 ל-60 אלף שקנאים, עשרות אלפי ברווזים, וגם דאיות גדולות שחולפות כאן כדי לאכול ונוחתות למנוחה לאורך קו החוף.

כך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש 90 מכיוון ראש פינה צפונה או מקרית שמונה או צומת כח דרומה, ופונים מזרחה, לפי שילוט, לכיוון מגרש חניה גדול ומוסדר. הכניסה לאתר עצמו לא כרוכה בתשלום, סיורים, השאלת כלי רכב או ציוד בתשלום בהתאם למחירון שכאן.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסוף שנה: אל העגורים בעמק החולה appeared first on TheCar.

אחרי שוך הסערה הגדולה, ככל הנראה במהלך הלילה שבין שישי לשבת, צפוי מזג האוויר להתבהר ולהירגע אך עדיין להיות קר.

זאת הזדמנות נהדרת לטיול קצר, עטוף במעילים, אל הפינה הדרום-מזרחית של רכס הכרמל ואל מנזר ה"מורחקה" שממרפסתו נשקף אחד הנופים היפים והנעימים בצפון הארץ.

המקום שמוכר לרובנו כ"מוחרקה" נקרא בעברית "קרן הכרמל", על אף שפירוש השם "דַיְר אלְמֻחְרַקַה" הוא בכלל "מנזר השריפה". פסגה גבוהה זאת של רכס הכרמל, שנמצאת במרחק של כ-2.5 ק"מ מיקנעם עילית וכארבעה ק"מ מדליית אל-כרמל, מתנשאת לגובה של 474 מטרים מעל פני הים.

במקום זה, כך על פי המסורת, התחולל עימות בין הנביא אליהו לבין נביאי הבעל שבו זכה אליהו לתמיכה אלוהית כאשר אש ירדה מן השמים ורק קורבנו של אליהו נענה. 850 נביאי הבעל והאשרה שילמו אמנם בחייהם את מחיר הפירוטכניקה, אבל מי סופר? סיפור הנביא אליהו ומלחמתו בכופרים, רעיון שתפס היטב גם אצל חלק מן הנוצרים, המוסלמים והיהודים ("וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" – מלכים א', פרק י"ט, פסוק י'), מתנגש תיאולוגית עם גישה יהודית אחרת, מקבלת ורחומה יותר ("לֹא בָרוּחַ ה'… לֹא בָרַעַשׁ ה'… לֹא בָאֵשׁ ה' …(כי אם) בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה" – מלכים א', פרק י"ט, פסוקים י"א-י"ב).

כך או אחרת, במהלך האלף האחרון נמשכו אל זירת האירוע כל מי שהיה חשוב להם להצדיק מלחמה באמונות של אחרים, וכבר באמצע המאה ה-12, בעת ביקורו במקום של הנוסע המפורסם בנימין מטודלה, נמצא במקום אתר הנצחה לסיפור המכונן הזה.

מאז ועד היום משך אליו המקום מבקרים יהודים, מוסלמים ונוצרים, ובאמצע המאה ה-19 נרכשה הקרקע על-ידי המסדר הכרמליטי שאנשיו בנו, במהלך רבע המאה שלאחר מכן, כנסיה ומנזר שנמצאים בו עד היום. נזירים כרמליטים איישו את המנזר לאורך רוב השנים, למעט תקופה שהחלה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שבה הם גורשו משם, בפועל, על-ידי העות'מנים.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת שופצה הכנסיה לעיצוב הנוכחי שלה, בחצר המטופחת שלה יש גן ובו פינת התכנסות ושולחן דרשה, וכן מספר פסלי אבן שהבולט בהם הוא פסל אליהו הנביא. במקום פועלת גם חנות מזכרות, ומכאן אפשר לעלות אל גג שממנו נשקפים נופי עמק יזרעאל, נחל קישון, הגליל התחתון ורמת מנשה.

ממרפסת התצפית מבחינים בעננים שנדחקים אל מרחבי עמק יזרעאל, קרעיהם נמתחים כגומי עוד כאשר הם מרחפים מעל לשדותיו הירוקים של עמק זבולון, משם הם מתלכדים ומטפסים אל מעבר בין ההרים מעל ליוקנעם, חודרים בין יערות האורנים ומהלכים כצל כבד על הכרמל עד שהם מתלכדים לסערת ברקים מעל לעוספייא. כאן, ברום הכרמל, מהתלים בהם משבי רוח והם ממטירים גשמים ונסוגים מזרחה מעל למרפסת הגדולה של המנזר.

כאשר ניצבים כאן חשופים לרוח, עטופים במעילים ומהודקים עם צעיפים, כדאי להמתין לרגע הבודד שבו בוקעת השמש צוהר מבעד לעננים ומשנה בבת אחת את המראות, הצבעים והצללים ומייפה את אדמות העמק. העננים אוספים כח, נושקים את תל מגידו וממריאים הלאה, מזרחה וצפונה, מטפסים על מצוק 'הר הקפיצה' בדרכם להמטיר גשם על קישוטי חג המולד בעיר נצרת.

בעוד שרבים מאיתנו מכירים את המנזר ואת מרפסת התצפית, מעטים מכירים את "השילוש הצומח" למרגלות המנזר, במחצית המדרון, לצד השביל הרחב שחוצה את מזרח הכרמל. כאן נמצא איחוד יפה של שלושה עצים שבעי ימים אשר צמחו זה לצד זה, נסתרים מן העין. אלה עץ אלון, עץ אלה ארצישראלית, ועץ חרוב, ואם תרצו אפשר לראות בנוף הזה סמל לשילוב בין אמונות או עמים.

השביל שחוצה את הכרמל המזרחי מאפשר להציץ אל נופי הכרמל, עמק יזרעאל, עמק זבולון וה"לבניות" הגדולות של בתי הזיקוק בחיפה, וכמובן את הים הגדול ואת נמל חיפה. השביל, ברובו דרך כורכר בעלת עבירות טובה למעט שלוליות פה ושם, פולח את המחצית העליונה של ההר, אם כי לאחר סופה או גשם רב הופכים כמה מקטעים שלו לבוגדניים מידי עבור למכוניות נוסעים.

יערות אורנים נטועים מצידי השביל ומסתירים לפרקים את הנוף הרחוק יותר, עד לנקודה מסוימת מתחת ל'מוחרקה' שבה נפתח שדה ראיה רחב ובו נגלים עצי אלון קשישים, בתחילה כבודדים ולאחר מכן בקבוצה גדולה.

כך מגיעים: הדרך למנזר המוחרקה מתחילה בעיירה דליית אל-כרמל שאליה קל להגיע, ממזרח או ממערב, על כביש 672. מי שמגיע ממזרח – בין אם מאזור שפלת החוף או מצפון, יירד ל-672 מכביש 70 במחלף אליקים. מי שמגיע מאזור חיפה פשוט ייצא מן העיר מזרחה.

בתוך דליית אל-כרמל מוצב שילוט חום ברור לכיוון מנזר המוחרקה, והכביש אליו מתפתל לאורך כשלושה ק"מ בין עצי היער (יש להתעלם מן השלטים שמכוונים אל דרך נוף הכרמל) ומוליך ישירות לכניסה אל שני חניונים שהוכשרו בכניסה לאתר. המקום, אגב, לא נגיש לנכים.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל המוחרקה appeared first on TheCar.

עוד לפני הקמת המדינה נהגו חניכי תנועות הנוער "לחרוש" את הארץ לאורכה ולרוחבה ברגליהם, ובשנות ה-50 וה-60 התפתחה אצלן אופנת טיול בנתיב "ים אל ים" – מסלול לאורך 89 ק"מ בין חוף אכזיב בים התיכון ועד לשפת הכנרת.

שביל ישראל, שנחנך בשנת 1995, מתאים לתקופה האינדיבידואליסטית שבה אנחנו חיים, והוא יצר סביבו פעילות רבה, פולקלור ייחודי, ולא מעט ספרי הדרכה, הגות, רומנים, ואפילו סדרת רשת שבהם הוא מככב, והוא גם מהווה דוגמא לפעילויות וליוזמות אחרות בתחום סימון ופריצת שבילי טיול בישראל.

ב-9 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, נמצאו כוחות של אוגדת הצנחנים 98, אשר מורכבת ברובה מיוצאי סיירות, בכפר דבל. שני טילים שנורו על-ידי אנשי חיזבאללה פגעו בבית שבו נמצאו, וכתוצאה מכך נהרגו תשעה מלוחמי גדוד ההנדסה של האוגדה, ו-29 לוחמים נוספים נפצעו. לוחם נוסף מאותו כח נהרג בתקרית אחרת במהלך אותו מבצע.
עוד באותה שנה הוקמה עמותת 'בדרכם', אשר שמה לה למטרה להנציח את חללי גדוד החבלה של הצנחנים במילואים, לקיים קשר עם משפחותיהם, ולבצע פעולות גיבוש לחיילי הגדוד בעבר ובהווה. העמותה מקיימת בין השאר טיולים ומכשירה שבילי טיול ברחבי הארץ, ופרויקט הדגל שלה הוא הכשרת השבילים בנתיב ההיסטורי 'מים אל ים', ובכלל זה גם פריצת מספר קטעים שבעבר לא היו עבירים.

בשנת 2010 הפיק מכון יד בן צבי את הספר "הולכים מים אל ים", אשר נכתב על-ידי דוד תירוש, והוא מוקדש לזכר עשרת לוחמי הצנחנים. זהו ספר מיוחד אשר מוגש באופן ברור ומדויק וכולל תצלומים יפים ועיצוב נאה. המסלול ש"חותך" לרוחבה את צפון הארץ, כולל לא מעט פניני חמד בגליל, מן החופים הסלעיים של אכזיב, דרך האפלולית הצוננת של נחל כזיב, פארק גורן, הקירות החסונים של מבצר ה'מונפורט', מעיליא, מעלות, הר מירון, סלע עכברה, ומסיים בגלישה דרך נחל עמוד התחתון אל חופי הכנרת.

הספר, שמציג ביטוי לאהבת הארץ, מעביר גם מסר ברור של אהבת החברים הנופלים, רעות, וגם של געגוע אליהם.
בעזרת "הולכים מים אל ים" אפשר לבחור בחירה גמישה מאד של מסלול ההליכה – בין אם קשה ומהירה או איטית וקלה. אפשר לעבור את הנתיב כולו בשלושה, ארבעה או חמישה ימים, ולהיעזר בחניונים לחניית לילה שפזורים לאורכו, למצוא מקורות מים או מקום לנטוע אוהל, ואף "לפזול" אל מסלולי טיול נוספים בסביבה.

כמקובל ב'שביל ישראל', גם כאן אפשר כמובן להפסיק את רצף הטיול בנקודה מסוימת ולשוב אליה כעבור זמן כדי להמשיך ממנה הלאה, ומי שייקח איתו את הספר לדרך יוכל להיעזר בו עם מידע אודות הצומח לצד הדרך, המבנה הגיאולוגי והטופוגרפי, מבנים בעלי ערך היסטורי, ואף מידע בנושאי הידרולוגיה – כל אלה נכתבו על ידי אנשי מקצוע בתחומיהם. לדוגמא, מי שמקדיש ארבעה ימים להליכה במסלול יכול לעבור ביום הראשון את הדרך שבין מאכזיב למונפורט, ביום השני בין המונפורט לגשר אלקוש, וביומיים הבאים בין אלקוש לנחל מירון ומן המירון עד לכנרת.

מתוך ספר זה בחרנו מסלול קצר ויפה במיוחד: מערה שנקראת 'מערת המקדש' (מערת איג'לליה), או 'מערת החייל הרומי'. מערה זאת ממוקמת מעל לנחל כזיב, מול המצוק האדיר של הר זיו. היות שאי אפשר לטייל בגליל בלי מעט הווי וצ'יזבטים, ראוי לספר את הסיפור האגדתי אודות גילוי המערה בידי קיבוצניק מקיבוצי הסביבה אשר נהג לשוטט בשבילים שמעל נחל כזיב, בין השאר כדי לאסוף פסולת שמטיילים רשלנים הותירו אחריהם.
כאשר הגיע אותו קיבוצניק אל סמוך לפתח המערה הוא חש, כך האגדה, כאילו מישהו מתבונן בו מאחור. הוא קרא בקול וציפה לתגובה, שלא הגיעה, אולם רגע לפני ששב על עקבותיו הוא חזה, לאור השקיעה, בדמות ענקית של לוחם, בגובה של 2.5 מטרים. הדמות, לבושה ב'טוגה' וחגורה בחרב, חצובה בסלע ולשמאלה נמצא פתח של מערה.

עם מעט דמיון, ובתנאי תאורה מתאימים, אפשר להבחין בדמות, וגם אם לא מתמזל המזל אפשר פשוט לבקר במערה הענקית, בעלת שלושת המפלסים. המפלס התחתון שימש למקלט לצאן, וממנו אפשר לטפס על סולם שניצב בתוכה ולהציץ אל חלקה העליון. מול פתח המערה צונח מדרון תלול עד לנחל כזיב, ומולה נישא המצוק הענק של הר זיו.

כך מגיעים: מערת החייל הרומי ממוקמת בשולי שביל ים אל ים וצריך לסטות ממנו כדי להגיע אליה במיוחד, אולם זאת דרך שכדאי לעשות. שביל שעולה בתלילות מנחל כזיב לכיוון מצד אבירים הוא הדרך שמומלצת בספר. מי שמחליט להגיע במיוחד רק למערה יכול לבחור בדרך נוחה וקלה יותר, שמתחילה על הכביש הצר שמוליך לישוב המבודד 'אבירים'. בעיקול של הכביש, מימין (הצד של הישוב) מתחיל שביל מסומן בסימון שבילים שחור, ולצידו יש שילוט מסודר אל "מערת המקדש". זהו שביל הליכה באורך של ארבעה קילומטרים, וברמת קושי בינונית. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 2.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: בדרך מהים אל הים עוצרים במקדש appeared first on TheCar.

כביש 31 הידוע לשמצה, אחד הכבישים האדומים שגבו את חייהם של מאות נהגים ונוסעים בתאונות קשות, עובר בחודשים האלה את חלקו האחרון של מהפך שעושה אותו לכביש מהיר, מוסדר והרבה יותר בטוח לנסיעה. מערבה משם, בצומת שוקת, מתחבר כביש 31 עם חלקו הדרומי של כביש 6, אשר הוארך בשנים האחרונות מצומת קמה ועד לשם – והתוצאה היא שהנסיעה ממרכז הארץ ועד לעיר ערד מעולם לא הייתה כל כך קלה ונוחה.

ערד עצמה, אשר עד לפני מספר שנים נראתה כאילו שחלקים ממנה ננטשו, נהנתה גם היא מתנופת בניה חסרת תקדים, ופרנסיה מתאמצים לשדרג את מעמדה בתחום התיירות. לצד מספר מלונות בוטיק ייחודיים, כמו מלון 'יעלים', פועלים בעיר גם לא מעט 'צימרים' בבעלות משפחתית, ותיירים מן הארץ ומחו"ל מגיעים אליה כדי לשאוף את יופיו של המדבר שאליו משקיפה ערד ממרומי המצוק שעליו היא בנויה.

היום, יותר מאשר בעבר, ערד היא עיר שמציעה שפע של אפשרויות ופעילויות מעניינות למבקרים, קמצוץ מהן נציין כאן בהמשך, וכמו תמיד זהו בסיס יציאה נוח לטיולים במדבר יהודה ובים המלח.

מעט לפני גבולה הצפוני של העיר פולח כביש קטן וצר, 3199 מספרו, את הדרך המדברית שבין העיר אל החניון שלמרגלות המצדה. זהו כביש מפותל שתמיד היה מהנה לנסיעה מבחינה נופית, וגם הוא נסלל לאחרונה מחדש והפך לסביר לתנועה. ביציאה אל הכביש הזה מתוך העיר ניכרים חלקיה הפחות יפים, והיותר מוזנחים, של ערד, למשל מלון 'מצדה' הנטוש ומלון 'מרגוע' הוותיק מאד שעדיין פעיל, בסמוך לחורש דל של עצי מדבר.

פיתול או שניים לאחר תחילת הירידה בכביש 3199 נעלמים מן העין הבתים האחרונים של העיר, אשר נטועים על מדרון שמשקיף אל עבר ים המלח. בהמשך הדרך חולפים לצד הכניסה לאתר שנקרא 'זמן מדבר', אשר הוקם על-ידי ספי הנגבי ושותפתו לחיים. זהו מקום שמוקדש לחובבי בדידות ויוגה, אנשים שמדבר עושה להם משהו טוב והם מתכנסים כאן למספר ימי לימוד והשראה רוחנית. מכאן נשקף נוף מרהיב של ים המלח ושל המצוקים הגבוהים האחרונים לפני ה"צניחה" התלולה של 'מצוק ההעתקים' אל מתחת לגובה פני הים.

עיקול או שניים במורד הדרך מגיעים אל שלט שמכוון שמאלה ועליו הכיתוב 'מצפור עומר', ומכאן ממשיכים בשביל על אדמת המדבר הקשה ונוסעים אל תוך חניון קטן. כחמש דקות של טיפוס רגלי מן החניון מביאות אותנו אל מצפור שהוקם לזכר סרן עומר רובינוביץ ז"ל, קצין ומפקד צוות בסיירת אגוז אשר נפל בקרב ברצועת עזה במבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009, והוא בן 23 בלבד. על מצבתו של עומר חקוקות המילים: "כמו רקפות בין הסלעים / הפנים היפים של הארץ מתחבאים" מתוך שיר שנכתב במהלך המבצע והוקדש לזכרו.

מצפור עומר הוקם לאחר נפילתו על גבעה שמשקיפה מעל 'בקעת קנאים' ועל נופי מדבר יהודה והרי מואב שבממלכת ירדן. מכאן אפשר לראות בבירור את הר השולחן – הר קנאים, את הר בן יאיר, וגם את הר ענב ומצוק הר נמר שעל גדת נחל צאלים. כדי לדעת במה אנחנו מביטים אפשר להיעזר במפה מפורטת שהוצבה במצפור, וכאשר מביטים מכאן אל מרגלות הגבעה אפשר להבחין בערוץ נחל רחף, בישוב 'כפר נוקדים', ובריכוז הבדואי של שבט אלחמיסה. בכיוון ההפוך אפשר להבחין בפסגות הרי חברון, ומנגד בפאתי העיר ערד, ואת התמונה מעטרת רצועת האספלט השחורה שמתפתלת סביב ומוליכה עד למצדה.

לאחר ביקור במצפור אפשר לבחור בין נסיעה של כעשר דקות נוספות אל המצדה לבין חזרה אל העיר, ולמי שמגיע בימי השבוע מומלץ לבקר לכל הפחות באחד מן המקומות הבאים:
'מקום למחשבה' ממוקם בסמוך לאוהל הגדול של רחבת השוק. מרים אהרון עזריאל מפתחת משחקי חשיבה שאותם היא מייצרת בעזרת בעלה. מרים עורכת סדנאות חמודות למשפחות, ובהן היא מספרת סיפורים על מטפחות ורעלות. 050-9906621.
'סטודאיקה', ברובע האמנים – רח' הסדן 8/4 – הקימו האמנים יפה ורמי זמיר גלריה שמקשרת בין יודיקאה לאמנות בחומרים ממחוזרים, עם עבודות נחושות וזכוכית. במקום ישנו אולם תצוגה קטן ובו מוצגות עבודות יפות. 054-6703723.
'מוזיאון הזכוכית': מוזיאון גדול של אמן הזכוכית גדעון פרידמן מאכלס יצירות מרשימות שלו. אין זה מקום שכדאי לפקוד לרגע קל מפני שכדאי מאד להקדיש את הזמן שנחוץ להתבוננות במוצגים הרבים והייחודיים. נוסף לעבודותיו של פרידמן מוצגות גם עבודות של אמנים שחברים בעמותת אמני הזכוכית. הכניסה בתשלום מעט גבוה, אך המקום ראוי לביקור 08-9953388.

לחובבי האוכל: רבים מבין היורדים בדרך אל ים המלח פוקדים את האתר הערדי הנודע – מסעדת 'מוזה' שממוקמת ביציאה מערד, בתחנת הדלק 'אלון'. זהו מוסד ותיק ובו אווירה מיוחדת ואוכל טעים במחירים סבירים. מוזה 08-9975555.

כך מגיעים: לאחר הכניסה הראשית לתוך העיר (שמאלה לבאים ממערב, ימינה למי שטיפסו מים המלח) עוברים מעגל תנועה אחד ובזה שלאחריו פונים מזרחה, ימינה, אל רחוב מואב שאיתו נוסעים עד לשילוט לכיוון מצדה וכביש 3199.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל העיר ערד ומצפה עומר appeared first on TheCar.

בשעה שרוב עמישראל ינהר אל הצפון הירוק כדאי להגיע אל פינת חמד בעמק האלה, לאתר היסטורי בעל חשיבות עצומה שממוקם בלב נוף מרהיב. אבל לפני שפותחים עיניים מומלץ דווקא לעצום אותן לרגע ולתת לדמיון להתפרע.

אנחנו נמצאים על גבעה בלב עמק פורה ופורח. מדרום מזרחית לנו, במרחק של כ-2.5 ק"מ, נישא תל שׂוֹכֹה לגובה של 431 מטרים ומשקיף אל גבעות תל עזקה, שנישאות לגובה של 349 מטרים, ומרוחקות 2 ק"מ מערבה מכאן. כעת דמיינו ענק שצועד בצעד בטוח ויהיר ממערב למזרח, ונער ג'ינג'י צנום שמתקדם אלינו מכיוון דרום.

על ראש תל עזקה מתגודדים מאות פלישתים ומריעים לענק, מעודדים אותו למחוץ את הג'ינג'י הקטן. על כתפי הר שוכה עומד מחנה הישראלים ומביט בלב כבד על הנער שעשוי להפוך לגמד. גמד מת. גם המלך שאול מביט בהתרחשות, לצידו מונחים השריון והחרב שדוד סרב לחגור, וכאשר הוא צופה אל מרכז העמק הוא רואה את הפלישתי הענק מתחיל לרוץ אל עבר הנער הישראלי כשחרבו מונפת באוויר.

כעבור רגע קל מתחילה הרוגטקה של דוד לנגן. אבן פוגעת לגוליית "בול בפוני", דוד נוטל את חרבו של גוליית ועושה בו מעשה דאע"ש, וכל הפלישתים נסים בבהלה בחזרה לעירם, גת. זהו. כעת אפשר לפתוח עיניים ולחזות בנוף, בכל היופי שמתחיל לפרוח מסביב, ולהתרכז בגבעה שעליה אנחנו עומדים, בסמוך לחורבת קייאפה שנמצאת כקילומטר מצפון-מזרח לצומת האלה.

האתר הארכיאולוגי שבפאתי העיר בית שמש יושב לראשונה בתחילת תקופת הברזל, ונחקר על-ידי לא מעט משלחות ארכיאולוגיות החל במאה ה-19. ועם זאת, חפירות משמעותיות יותר, שהניבו גילויים מאלפים, התקיימו כאן רק בעשור האחרון והואצו בחמש השנים האחרונות לנוכח ההתפשטות הגיאוגרפית של העיר הסמוכה. בזכות חפירות אלה עשויים אפילו מטיילים ותיקים וחובבי ארכיאולוגיה להיות מופתעים מן העושר של ממצאים בעלי משמעות חשובה לאחת התקופות הקריטיות בהיווצרות עם ישראל. כתוצאה מן הגילויים הללו הוקפאו תכניות בנייה של העיר בית שמש, ולפני מעט יותר משנה הוכרז האזור כגן לאומי.

בחורבת קייאפה, או בשמה האחר 'מבצר האלה', נמצאה בין השאר חומה כפולה ייחודית, ברוחב של 4.5 מטרים, שנבנתה בראשית תקופת ממלכת ישראל המאוחדת, תקופת דוד המלך. ממצאים ייחודיים נוספים כוללים שני שערים זהים בממדיהם, כלי פולחן חצוב באבן בצורת דגם מוקטן של מבנה בית המקדש הראשון, ושבר חרס בצורת טרפז שעליו כתובות בדיו חמש שורות בשפה העברית ובאלפבית פרוטו-כנעני. חרס זה נחשב לממצא הקדום ביותר של טקסט כתוב בשפה עברית.

החומות העבות, השערים הייחודיים, שרידי בתים וממצאים נוספים מעידים כולם על עיר מבצר חזקה שהתקיימה כאן, בגבולה המערבי של ממלכת יהודה, במקום ששלט על הדרך שעולה משפלת החוף הפלישתית אל עבר חברון וירושלים. מבחינתנו, חובבי טיולים, אחד הדברים הנעימים באתר הזה הוא העובדה שהוא עדיין לא מוכר, כך שמי שמטפס ברגל למרומיו זוכה בשעה קלה של שלווה קסומה ונטולת הפרעות, מקושטת בפריחה חורפית של רקפות ופרחי חורף אחרים.

כך מגיעים: חורבת קייאפה עדיין לא מסומנת במפות (השטח שלה מתואר במפת טיולים וסימון שבילים מספר 9), והיא נמצאת במרחק של כקילומטר מצפון לצומת האלה, על כביש 38. הגישה, מכביש 38, היא על גבי שביל עפר שמטפס עד אליה. אפשרות אחרת, עם רכבי שטח או אופניים, היא להגיע עד למרחק של כ-200 מטרים דרומית לצומת עזקה, מימין לכביש, ולהמשיך עם סימון שביל ישראל מזרחה למרחק של כ-1.3 ק"מ. שם, בפיצול שבילים, בוחרים בשביל הדרומי וממשיכים איתו כמעט עד למקום.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חורבת קייאפה appeared first on TheCar.

הגן הלאומי פלמחים נמתח לאורך כ-8.8 קילומטרים של חוף פראי, בתולי, עם מצוקי כורכר שגולשים עד קו המים, מצבורי חול נודד שנדחקו והתיישבו בינות לגבעות הכורכר, ומפרצונים קסומים בסמוך לריף טבעי אשר שימשו כבר בימי קדם כמעגן ונמל טבעי לכלי שיט. בחלקו הדרומי של חוף פלמחים נשלח מעין חצי אי אל תוך הים, ובאזור זה נחשף  אתר ארכיאולוגי: החורבות העתיקות של 'יבנה ים' – עיר נמל שחייתה ותססה מאז תקופת הברונזה ועד לימי הביניים.

תושבי יבנה ים הקדמונים מצאו בינות לסלעים חלזונות שמהם הם הפיקו את צבע הארגמן, ובמצוקי הכורכר, שבהם ניכר ה"פיסול" העדין של הרוח, המלח, הגשם והשמש, נמצאו מערות קבורה מאותה תקופה.

שמורת פלמחים עשירה בחי ובצומח: חוף הים הוא אחד משטחי הטלת הביצים של צבי הים, על הגבעות צומחים צמחי החוף הנפוצים בישראל כמו 'נר הלילה', רותם המדבר ו'חבצלת החוף', ביניהם מהלכים שועלים, תנים וחזירי בר, ומלמעלה מעופפות ציפורי מים שונות ותרות אחר מזון.

עד לפני כמה עשרות שנים לא היה כמעט שום דבר מיוחד בחוף פלמחים. מפאתי רפיח ועד לראש הנקרה – רוב חופה המערבי של ארץ ישראל נראה דומה, בחלקו מסולע בסלעי כורכר ובחלקו לא, ולאורכו נותרו נטועות מספר קטן של ערים – מעזה ואשקלון בדרום, דרך יפו במרכז ועד לעתלית ולעכו בצפון. כיום, לאחר שנמלים וערים נגסו את רוב שטח החוף, וחלקים אחרים תפוסים לצרכים צבאיים, כמעט ולא נותר זכר לכל היופי הבתולי הזה ומעט מאד מקומות נותרו שמורים ומוגנים.

כאשר מהלכים מ'יבנה ים' דרומה אפשר להמשיך לאורך מפרץ של צדפים ולהגיע כמעט עד לפאתי העיר אשדוד, ואת מנופי הנמל שלה אפשר לראות עוד מחוף פלמחים. כדאי להתעכב למרגלות התל הארכיאולוגי ולגלות, בעיקר לאחר סערות החורף, שפע אדיר של צדפים יפים מכל הסוגים, המינים והצבעים אשר זה מקרוב נסחפו אל החוף.

מצוק הכורכר של פלמחים, שבתוכו נמצאת מערה עמוקה, אינו בין הגבוהים בארץ, והוא נישא קרוב לחוף הקיבוץ. בעת סערה חודרים מי הים לתוך המערה שבחלקה הקדמי פזורים מספר סלעים. נעים לטייל על הסלעים האלה, שעליהם כלואים מעין אגמונים קטנים של מי ים, להציץ אל הבריכות הקטנות ולגלות בהן דגים קטנים, תמנונים זעירים, סרטנים רכי שריון ובעלי חיים נוספים שנסחפו אליהם עם הגאות או הסערה.

משפת המצוק מוליך שביל רחב ומסודר אל מוזיאון קטן, יפה, ועשיר בתוכן בתוך שטח הקיבוץ. המוזיאון נקרא 'בית מרים – הים ומלואו' על שם מרים ליפשיץ ז"ל אשר סייעה בליקוט ממצאים עתיקים מן הסביבה. במוזיאון אפשר ללמוד על ההיסטוריה של ההתיישבות באזור זה של החוף מימי קדם ועד ימינו.  בית מרים, פלמחים, 03-9538281.

כך מגיעים: לחוף פלמחים אפשר להגיע בשתי דרכים. אנחנו ממליצים לבחור בכניסה שאחרי הכניסה לקיבוץ. מכאן אפשר ללכת רגלית על הגבעות שנישאות מעל לים ולהשקיף אל המרחב הכחול, ומידי פעם מתגלה ירידה שבאמצעותה אפשר לרדת אל קו המים.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חוף פלמחים ו'יבנה ים' appeared first on TheCar.